, יצאנו רק אני והוא, הלכנו לבית קפה על הים, כולי הייתי נפוחה מדמעות, הרגשתי שכולם בוהים
בי, בכיתי בבית קפה, בכיתי באוטו ובכיתי שהגענו, ושנכנסנו לשער ביתי, לקחתי נשימה עמוקה על מנת לא
להרוס לאח שלי עוד יותר את היום הולדת ולנסות לשמוח במסיבת הפתעה שלו...
[B]נתתי לתומר (אחי), לפתוח את דלת הבית, כולם קפצו עליו וצעקו, "מזל טוב", הוא התרגש מאוד,
חיבק את כל חבריו וכמה בני דודים, ואז הוא הביט בי, חיבק אותי ואמר, "אני אוהב אותך, תזכרי את זה,
אני תמיד אוהב אותך", חיבק אותי חזק ושוב הרגשתי איך הדמעות מאיימות לפרוץ מעייני, נשמתי עמוק,
ואמרתי, "אני יודעת, מזל טוב, ושוב מצטערת", לא רציתי להתבלט יותר מידיי, שלא יראו איך שפניי נפוחות
מבכי, אמרתי רק שלום חטוף לבני דודים, למשפחה ולחברים הקרובים של תומר, ועליתי לחדרי. סגרתי
את הדלת, והרחתי ריח מוכר, הריח של גיא שהתנוסס בכל החדר, נשכבתי על המיטה ושמתי ראשי על
הכרית שהיתה רטובה מבכי, כאב לי הראש, עצמתי את עיניי ודמיינתי לי את גיא, דמיינתי שהוא בא אליי
ואומר לי שהוא אוהב אותי, התפשט לי חיוך על הפנים והנה דפיקת דלת קטעה את מחשבותיי, "כן מי זה?",
הרגשתי איך ליבי דופק בחוזקה, "זאת אני, אמא", "כנסי", ניגבתי את ההדמעות. "לירונוצ'קה שלי, יפה
שלי, דיי לבכות, זה כואב לי לראות אותך כך", היא חיבקה אותי, חיבקתי אותה חזק חזק, "אבל למה אמא?
מה לא טוב בי?", "הכל טוב בך", היא ליטפה את פניי, הרגשתי כמו ילדה קטנה, הייתי זקוקה לחום ולאהבה
מאמא, חיבקתי אותה חזק חזק במין תחושה של פחד שהיא תעזוב אותי גם, "אני רוצה שתדעי, שאנחנו
אוהבים אותך הכי הכי ותמיד פה בשבילך", "אני יודעת", עניתי לוחשת, "אני לא רוצה ללחוץ עלייך שתרדי
למטה להיות עם אחיך ביום הולדתך, אני מבינה אותך", "תודה", לא הרפתי עוד מהחיבוק, "מתוקונת אני
ואבא נצא עכשיו על מנת לתת לדור הצעיר להתפרע פה קצת, זה בסדר? את תהיי בסדר?", "כן..כן, איפה
גילי?", "גילי הלכה לישון אצל חברה, ורק תדעי שהיא מאוד דואגת לך, היא מאוד נלחצה כשהיא שמעה
אותך פורצת בבכי היום", "חמודה", אמרתי ועלה לי חיוך, רק עכשיו אני רואה כמה המשפחה חשובה וכמה
היא תומכת ושהיא תמיד תהיה לצידך לא משנה מה. אמא הלכה ואמרה שהיא תהיה איתי בקשר טלפוני,
שוב הרגשתי לבד, הרגשתי כ"כ לבד, יותר מתמיד, שכבתי בחדר, הדלקתי את הטלויזיה על מנת לנסות
לשכוח אולי לכמה רגעים מגיא, החלפתי ערוצים, שום דבר מעניין, אולי אני אראה סרט בערוץ הסרטים,
יופי, סצנת אהבה לוהטת, העברתי במהרה לערוץ אחר אך גם שם, נשיקה צרפתית רכה לצלילי מנגינה
רומנטית, שוב הדמעות שטפו את פניי, כיביתי את הטלויזיה, ניסיתי להרדם, אך לא הצלחתי, גם בגלל
המוזיקה הרועשת שהתנגנה לה למטה וגם בגלל המחשבות על גיא, גיא שלי.. כבר הרגשתי שאני מצליחה
להרדם והנה נשמע לו צלצול הפלאפון שלי, חיפשתי אותו בהיסטריה, דפק לי הלב, הלוואי וזה יהיה גיא
חשבתי בליבי, הלוואי והוא יחזור בו, מצאתי את הפלאפון וראיתי על הצד שזו דנה, התלבטתי רבות אם לענות,
פחדתי לענות מכיוון שלא רציתי לספר לה על הפרידה, לא השלמתי עדיין עם הפרידה הזאת בעצמי, אני
לא יודעת איך לאכול את זה בעצמי, בתוך כל המחשבות האלה, נפסקו הצלצולים, היא התקשרה שוב, ואז
כבר כיביתי את הפלאפון, לא רציתי לדבר עם אף אחד. הלכתי לישון, קמתי בבוקר עם עיניים נפוחות, כאב
לי הראש, קמתי בבוקר אחרי שחלמתי חלום כ"כ טוב והוא הרגיש כ"כ אמיתי, בחלום הייתי עם איתי, שכבנו
על החוף בשקיעה, הכל היה מושלם, האהבה פרחה, ברקע התנגן שיר אהבה. אך כאשר קמתי, עם חיוך
על הפנים, נזכרתי, נזכרתי ישר בשיחת הטלפון שהיתה אתמול, החיוך ישר ירד, והרגשתי כ"כ רע, ירדתי
למטה ושתיתי את השוקו, השוקו הרגיל שאני שותה כל בוקר, אך היה לו טעם אחר, שונה, לא כמו תמיד.
זה היה יום שבת, אמא קמה מהשינה והתיישבה לידי, "סגרת את הפלאפון אתמול?", הנהנתי עם הראש,
"התקשרנו מס' פעמים לראות אם את בסדר", הנהנתי שוב עם הראש, "את רוצה שאני אכין לך משהו
לאכול?", הנדתי את הראש לשלילה, "טוב, מתוקה שלי, אני הולכת לתלות כביסה בחוץ", הנהנתי שוב
עם הראש. המשכתי לשבת בשולחן האוכל, וקראתי עיתון, ניסיתי להעסיק את עצמי בדברים אחרים, לאחר
10 דק' לערך, נפתחה דלת הבית, לא סובבתי את ראשי לראות מי זה אפילו, "לירון...?"..





