|
|
|
יוווווו סיפור מושלם !!
מחר המשך !!!
כל אותו יום, דנה היתה
אצלי, היא ניסתה לדבר איתי על דברים אחרים, אך אני שקעתי במחשבות והרהורים שלא הפסיקו להטריד
אותי. אך דנה לא אמרה כלום, היא היתה הכי מבינה בעולם, כ"כ הערכתי על אותו יום שהיא היתה שם לצידי.
[B] אני ודנה צפינו בטלויזיה, שלפתע אחותי נכנסה הביתה, התקרבה אליי חוששת מתגובתי, היא שאלה
אותי, "את בסדר?", חוששת שאני אצעק עליה, "לא", הנדתי את ראשי לשלילה, קרבתי אותה לחיקי
וחיבקתי אותה, היא היתה לרגע בהלם מהגילוי אהבה שהקרנתי כלפיה, אך לאחר כמה שניות של הלם, היא
החזירה לי חיבוק חם ואוהב. שהיא כבר הרגישה נוח היא אמרה, "עדיף ככה..וחוץ מזה הוא סתם היה דפוק,
כל הזמן ניסה להצחיק אותי ולא הצליח", היא הצליחה לעלות חיוך על פניי. "הבאתי סרט, "משפחת סופר-
על", רוצות לראות?", דנה הסתכלה עליי וישר אמרה, "בטח שרוצות, איזה שאלה", גילי (אחותי) הלכה
לחמם פופקורן, הפעלתי את הסרט וצפינו בו, לא היה לי תיאבון. "בוקר טוב", אחי ירד למטה, "מה שלומינו
היום?", הוא ליטף את פניי, תוך כדי שהוא הולך לכיוון המטבח למזוג שתי כוסות של שוקו, "בשביל מי
הכוס השניה?", שאלתי מסוקרנת, תומר חייך ואמר, "סתם מישהי..", "ישנה פה?", "כן...מתנת יום
הולדת", הוא קרץ לי ועלה עם שתי הכוסות בחזרה לחדרו. המשכנו לצפות בסרט. לא שהייתי מרוכזת
בו, אבל שיהיה. סיימנו לראות את הסרט ואני ודנה עלינו לחדרי, היא התיישבה על המיטה וראתה שהתמונה
שלי ושל גיא מונחת לה שם, היא הפכה אותה על מנת שאני לא אזכר בו, אבל אני לא צריכה תמונה כדי
להזכר בגיא שלי.דיברנו המון והיה נחמד דווקא, היתה לה שיחת טלפון מאורן, "היי אורן", היא הסתכלה עליי,
ושוב עיניי התמלאו דמעות, "תקשיב, אני לא יכולה לדבר איתך כרגע..", "כי..אני אצל מורן ו..אנחנו באמצע
משהו", הבכי שלי גבר. "כן..כן הכל בסדר, אני אתקשר אלייך עוד מעט", היא סיימה את השיחה וחיבקה
אותי, "מה הוא רצה?", שאלתי, "סתם, קבענו שהוא יבוא להכיר את ההורים שלי היום, לארוחת ערב",
"נו והוא בא?", "לא נראה לי שכדאי, אני רוצה להיות איתך..", "זה בסדר..תקשרי להגיד לו שיבוא",
"מה פתאום..", "דנה אני באמת בסדר, הגזמת, המשפחה שלי הכי תומכת בעולם, תקשרי אליו!", הפצרתי
בה, "את בטוחה? אני מרגישה אי נעימות", "אל תרגישי שום אי נעימות, תקשרי עכשיו, אני רוצה לשמוע",
"טוב..", היא חייגה את המס' וכעבור דקה, הוא ענה, "היי אורן", "זה בסדר עם תצא עוד שעה וחצי ככה
מהבית", "כי אני פשוט אצל מורן ואני רוצה להתארגן והכל", "השעה עכשיו 17:30, אתה יכול אפילו
לצאת עוד שעה, תתקשר אליי כשאתה מגיע לבית שלי, אוקיי?", "טוב ביי", היא סיימה את השיחה, היא
נשארה איתי עוד חצי שעה, וכבר ראיתי עליה שהיא רוצה לחזור הביתה על מנת להתארגן, שחררתי אותה
בתירוץ שאני רוצה לעשות לי אמבטיה חמה ומרגיעה. הרגשתי מגעילה, השיער שלי היה פרוע, העיניים
שלי היו נפוחות, צבע פניי היה נראה אדום מתמיד, נכנסתי לאמבטיה, ושקעתי במחשבות, חשבתי על
התקופה היפה שהיתה ביני לבין גיא, שהכל פרח ואיך שהאהבה שלנו היתה הכי יפה בעולם. יצאתי
מהמקלחת לקול צעקות של אימי שנרד לארוחת ערב, נכנסתי לחדרי על מנת לחזור לפיג'מה שאני לבשתי
גם אתמול הרטובה במקצת מכמויות הבכי. ראיתי שיש לי שיחה שלא נענתה בפלאפון, נכנסתי לשיחות
שלא נענו על מנת לראות איזה מס' זה, ליבי פעם בחוזקה, אך זהו היה מס' חסוי. התלבשתי ושכבתי במיטתי,
לפתע שוב נשמע צלצול פלאפון, הסתכלתי על הצג ושוב מס' חסוי, היססתי אם לענות ולבסוך עניתי,
"הלו?", לחשתי מנסה שלא ישמעו את קולי הצרוד, "לירון?", "כן..מי זה?", הבנתי שזה קול של גבר..
"אוהד, זוכרת?"...
אוווווו אוהד.... 😊
מושלם!
תמשיכי!
אתם יכולים להזכיר לי מי זה אוהד?
זה זה שהיא עזרה לו להחזיר את חברה שלו?
DarK AnGeL 88: כן זאת שהיא עזרה לו לחזור לחברה שלו😊
איזה יפה בובההההההההההההה
תמשיכי לרשום את ממש כישרוניתתתתתת
אהבתי מאוד ת'סיפור שלך
אוהבת..
מור. 😊
איזה יפהההה
המשךךךךךךךךך!! מהר!!
אוהדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
יופייייי 😊
יאללה המשך כפרההה
סיפור כישרוני ומעלףףףף
ואת כותבת מדהיםם!!!!!!
יאללה המשךך
יאאאא!! אולי הם נפרדו!? ואולי היא תהיה איתו עכשיו...הלוואי!
יאאלה מאמי שימי כמה שיותר מהר המשך..מעלף!
דיי דיי איזה סיפור מושלם!!!!!!!
ה~מ~ש~ך
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
יייאאא המשךךךךךךךך אבל מהר!
כל יום אני ניכנסת לאתר הזה במיוחד כדי לבדוק אם כתבת המשך...!
אבל תיכתבי יותר מהר כי את כותבת פרק כל כמה ימים וזה ממש מוציא לי את החשק!
יש לך סיפור ממש יפה מסקרן ומעניין..
יש לך כישרון!!!
מוריייייייייי 😁
מדהיםםם..!!!
המשך דחוףףףףףף
מוואה שלי!
לפתע שוב נשמע צלצול פלאפון, הסתכלתי על הצג ושוב מס' חסוי, היססתי אם לענות ולבסוך עניתי,
"הלו?", לחשתי מנסה שלא ישמעו את קולי הצרוד, "לירון?", "כן..מי זה?", הבנתי שזה קול של גבר..
"אוהד, זוכרת?"...
[B]לקח לי כמה שניות להזכר, "אה..כן, כן, מה שלומך?", ניסיתי להיות נחמדה באופן מאולץ. "בסדר
גמור...מה איתך?", "איתי...סתם..", הרגשתי איך שוב דמעותיי חונקות אותי, "שמעתי מה קרה..", הוא
לחש, "מה? ממי?", נעשתי לחוצה, אף אחד לא יודע את זה, ת'אמת שהשתדלתי לא לענות לטלפונים
מיותרים על מנת שאני לא יצטרך לספר על הפרידה. "מאורן..", "איזה אורן?", לא קישרתי באותו רגע.
"נו..אורן חבר של דנה..נו דנה חברה שלך", "אה..כן כן..הבנתי", "ואיך את?", "אני...אני באמת שלא
יודעת..", "אני מבין..זה זמן לא טוב שהתקשרתי?", "לא לא זה בסדר, תרגיש נוח", "ת'אמת שממש
הרגשתי רע כשאורן סיפר לי, ואני מרגיש צורך להיות איתך, אומנם אני ראיתי אותך פעם אחת, אבל הספיק
לי להבין שאת בן אדם מדהים שלא פוגשים כל יום", הדמעות כבר איבדו שליטה, "לפחות אתה חושב שאני
בן אדם מדהים", התחלתי לבכות, "דיי דיי, זה לא נכון, אני בטוח שהמשפחה שלך בראש ובראשונה חושבת
כך וגם חברותייך הקרובות...נו דיי לא רוצה שתבכי", "זה באמת שלא נשלט", "תקשיבי, אני מקפיץ את
אורן לדנה, וחשבתי אולי, אם את רוצה שאני אקפוץ, אהיה איתך קצת שלא תשקעי בדכאון ובמחשבות שלא
כדאי שתחשבי..", "אמממ אני לא יודעת", "אני חושב שזה יכול לעשות לך רק טוב? אבל איך שאת רוצה,
אני לא מתכוון ללחוץ או משהו, זה הדבר האחרון שאני אעשה עכשיו", הוא הצליח לעלות חיוך על פניי, "זה
בסדר", לפתע נשמעו דפיקות בדלת, "לירונוצ'קה, אולי תצאי איתנו לארוחת ערב בחוץ במסעדת גורמה
הזאת, שאנחנו אוהבים, רוצה מאמי?", "כן ממש, המסעדה שגם גיא הלך איתנו אליה", פרצתי בבכי
וסובבתי את ראשי, "מה קרה, הכל בסדר?", אורן שאל, "כן..סתם ההורים שלי רוצים להוציא אותי מהבית"
"אה הם יוצאים?", "נראה לי..", "נו אז אין מצב שאת נשארת לבד בבית, זה הכי גרוע, את תתחילי לשמוע
שירי דיכאון שכל מילה ומילה בשירים יזכירו לך אותו וזה ממש לא מתאים, נו אני מכיר את זה", "לא יודעת",
המשכתי להסס בקשר לעניין. "נו לירון, את סתם עושה לי הרגשה לא נעימה, אני בא, אין מצב שאת
נשארת לבד, אני אגיע עוד חצי שעה בערך, זה בסדר?", "טוב..אבל תתכונן לראות ילדה שנראית כמו זאתי
מ"הצלצול", "חחחח, אני בטוח שאני אראה דבר יותר יפה", "ממש", "טוב אני אתקשר אלייך כשאני אגיע,
תמחקי את הדמעות", סיימנו את השיחה, אמא שלי הרגישה לא נעים בקשר למסעדה שהם רצו לצאת אליה,
אישרתי להם שהם יכולים לצאת ושבאים לארח לי חברה, הם שמחו שאני מביאה אנשים הביתה שתמיד
איכשהו חברים עמליםא ת מצב הרוח ואצל ההורים שופכים את כל הבכי והכאב. לא היה לי חשק לכלום,
לא היה אכפת לי מאיך שאני נראית, מאיך שאני לבושה, רק נכנסתי למקלחת ושטפתי את פניי מס' פעמים,
אך הם עדיין היו אדומות מתמיד. ירדתי למטה, פתחתי את המקרר, לא היה לי תיאבון לכלום, שכבתי על
הספה וליטפתי את הכלב החמוד שלי, הוא הסתכל עליי במבט תמים, דיברתי אליו, סיפרתי לו הכל, הוא
רק הקשיב והסתכל במבט אומלל שכזה, כאילו שהוא הכי מבין אותי בעולם, כעבור רבע שעה לערך, נשמעו
דפיקות בדלת, פתחתי את הדלת, "אהלן לירון", הוא חיבק אותי חזק ולא הרפה, עצרתי את הדמעות,
"שעה שאני מתקשר לפלאפון שלך", "כן, אני רגילה פשוט לא לענות", הזמנתי אותו להכנס...
יאא אמן יהיה בניהם משהו..
שתשכח את הגיא הזה.. בעע
המשךךךךךךךך!!
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי