-"גן עדן כה קטן וכולו גהנום"-סיפור חדש:)

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךך

ווואי איזה מושלםםםםם כזה מהמםםםם
אבל שלא יפרדו.. לא רוצה.. חיחי
המשךךךךךךךך!!!!!

איןן
אני סגורה על זה שהוא בגד בה כשהוא היה בקפריסין
המשךך


בתאלושששששש

כן כן התבלבלתי בשמות איתי=גיא. קורה 😯

אני ממש מצטערת שאני לא כותבת מידי ים המשך!, פשוט יש לי מחר מגן באומנות ואין לי רגע פנאי.
מבטיחה לכתוב ברגע הראשון שאני אוכל!!, לא שכחתי אתכן!!...

תמשיכו להגיב כדי שאני אשאר עוד איכשהו בעמודים ה-1 או ה-2 😊

אוווווהההההבבבבתתת המונננייייםםם ולא שוכחתת, רעותיקקס 😍 😍 😍

חחחח חמודה!!!
מחכים בקוצר רוח להמשך!

חחחח חמודה!!!
מחכים בקוצר רוח להמשך!

אין לי זמןןןןןןןןןןןןןןןן נאין לי זמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לחכות חחחחחחחחחח סתם
אבל תכתבי המשך מהר מהר כי אני מזה במתחחחחח
ודיי יבשת אותנוווווווו
סיפור מדהיםםםםםםםםםםם כישרונית ברמות שאי אפשר לתאררררררר
ביוש

מור. 😊

חח
המשךך!!
בהצלחה במגן!!


אוהבת אותך פולללל
ושיפרדו כבר!!
הוא זיןןן!!

ודרך אגב..אדישות נובעת מזה שבן אדם כבר לא ממש אוהב או שהוא עייף
אבל כל הזמן הוא עייף האידיוט הזה!?!?


המשךך
בתאלוששששששש

יאוווו המשך דחוףף!!!

מושלםםם


מואאהה שלי!

רעותיייייייייייי
בובה קודם כל שיהיה לך המון המון בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
גם אני למדתי אומנות!!!!!!
תספרי לי מתישהו מה את עושה בעבודה!!!!!!

ותמשיכי מהר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


😊 😊

ה~מ~ש~ך

מ=ה=מ=םם
שימי המשךך מאמי ופליזז אל תייבשי אותנו...


מוואה ענקיתתת 😛

בנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני מכריזה בזאתתתתתת!!!!!!!!












ש----ח----ז----ר ל----י ה----מ----ח----ש----ב!!!!!!!!!!!!!!!!!111

נו רעות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שימי המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!
התייבשנו פה רמות!!!!

"אנחנו צריכים לדבר", "נו..אנחנו מדברים עכשיו, גיא", "לא, אני מתכוון שאנחנו צריכים לדבר,
פנים מול פנים כזה", "למה? קרה משהו?", "אנחנו פשוט צריכים לדבר עם הקשר שלנו", "תגיד לי עכשיו
פשוט..", "לא עזבי זה לא מתאים היום", "מה יש לך??? תגיד לי כבר מה אתה רוצה להפרד ממני זה מה
שאתה רוצה???תענה לי?!?!"
[B]"כן..", היתה שתיקה, "מה אמרת?", שאלתי לוחשת, "שכן..", "שאתה רוצה להפרד ממני? אמרת
כן? גיא? אמרת שאתה רוצה??", זרקתי את הטלפון על המיטה, וצרחתי והרעדתי את כל החדר, יכולתי
לשמוע אותו ממשיך להגיד, "לא רציתי שזה יצא ככה לירון, זה לא בדיוק ככה", הוא המשיך לסנן, לקחתי
את השפורפרת ואמרתי, "ג..יא?", "מה?", "למה??", לא ננתי לו להמשיך את המשפט, "למהההה?",
צרחתי, "למה אתה עוזב אותי ככה? למה??", "זה לא ככה לירון זה פשוט הרבה זמן שלא טוב..", "לא טוב??
לא טוב??? את כל האהבה בעולם קיבלת ממנייי, הכלללל!!!!!", המשכתי לצרוח, אחי פ0רץ אל חדרי
בסערה, והורה לי לנתק לי את הטלפון מייד!, המשכתי לבכות, עד שכבר הרגשתי איך עיניי שורפות ונפוחות,
כבר לא היה לי קול מרוב בכי וצעקות, גיא פשוט הוסיף ואמר בלחש ונשמע כאילו הוא גם בכה מעבר לקו,
"לירון, אני מצטער, אני כ"כ מצטער, מגיע לך יותר, נדבר שתרגעי- ביי", הוא ניתק ולא הספקתי להגיד
עוד כלום, העפתי את הטלפון לרצפה ופרצתי בבכי, העפתי את כל הכריות אשר היו מונחות בסדר מופתי,
אחי, אסף את הכריות ושם אותם על המיטה, הוא התקרב אליי ואמר לי, "אני יודע שהמשפט הזה לא יזיז לך
עכשיו, אבל זה פשוט נכון-הוא לא שווה את זה, הוא כ"כ לא שווה את הדמעות ואת העצב הזה", סובבתי את
פניי שכולי נפוחה מהבכי וקולי רועד וקופץ, "לא שוו..ווה את זה??, איך אתה יכול לה..גיד דבר כזהה?, הוא
האהבה הכי גדולה שיש לי, הוא לא יכול לעשות את זה, הוא לא!!!! אתה לא מבין!", הוא פשוט הביט בי
ועיניו נצצו, נראה כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי, "אני אלך להביא לך טישו", כיסיתי את כל כולי בשמיכת הפוך
שהיתה כה קרה ולא נעימה, מצאתי את עצמי מחייגת את מספרו של גיא בטלפון, הוא ענה, "גי..א?", לחשתי
בשארית כוחי, "מה לירון?..", "אני אוהבת אותך", "דיי לירון, עדיף שפשוט לא נדבר עכשיו..", "מה עדיף
בדיוק?? אהה? מאיפה זה בא לך פתאום??", "זה לא פתאום יפה שלי", הוא אמר בקול רם, הרגשתי איך אני
מתעטפת בגלי חום כאשר הוא אמר לי "יפה שלי", "אבל יפה שלי, אתה שלי ואנחנו זה לתמיד..", "לא לא לא
דיי דיי", הוא עצר אותי. "מה דייי? מה דיייי??", פרצתי בבכי, ובדיוק אחי נכנס ולקח לי את הטלפון מהיד
ואמר לגיא, "גיא..אכזבת..אכזבת ברמות קשות..", לא שמעתי מה גיא אמר מהצד השני של הקו, אך אחי
הוסיף ואמר, "שיהיה לך יום טוב גיא", וניתק, הוא הביא לי את הטישו וניקיתי את פניי ואת אפי שהיה כבר
גדוש. הסתכלתי על אחי בעיניים ואמרתי, "אני מצטערת..", "על מה יפתי?", "שאני ככה ביום הולדת שלך!"
"זה בסדר, מותר לך, הוא פשוט לא שווה את זה, אבל תפרקי מתוקה, תפרקי, אני כאן איתך", הוא חיבק
אותי ושנינו בכינו, אמא שלי שמשום מה לא הייתה בבית, עלתה לחדרי כעבור 3 שעות, נכנסה ברוח סערה,
חיבקה אותי חזק וגם הזילה דמעה, "היא אמרה שיהיה בסדר ושנחזור, שאולי זה סתם עוד ריב", "אמא זה
לא נשמע כמו עוד סתם ריב", בכיתי שוב, "דיי לירונוצ'קה שלי, אני מציעה שתלכי להתקלח, תשטפי פנים
טוב טוב ותלכי לנוח מעט טוב?", "לא רוצה", הרמתי את כתפיי כמו ילדה קטנה שזקוקה לחום ואהבה, מצאתי
את עצמי יושבת בחדר עם אחי שיש לו היום יום הולדת ובמקום להנות הוא יושב פה איתי, ואמא שלי בצד
השני מנסים לדובב אותי ולדבר איתי על נושאים אחרים, אמא רמזה לי בין השורות שצריך להכין דברים
לקראת המסיבת הפתעה של אחי, שלגמריי שכחתי ממנה בעקבות מה שקרה, לא הייתי מסוגלת לקום
מהמיטה, לכן אימי נאלצה לעשות זאת לבד, אח שלי לא עזב אותי לרגע, שהיה לו טלפון והוא היה מדבר
לדקה, אני הייתי פורצת בבכי הסיטרי, לכן הוא גם סינן את השיחות של חברים שהתקשרו לאחל מזל טוב.
אני לא אשכח את אותו יום בחיים, לא האמנתי שאפשר להוציא כ"כ הרבה בכי מהעיניים, כמה אפשר להיות
עצובים ולהרגיש מועקה וחוסר חשק לעשות כלום, מן חולשה נפשית כזאת שמונעת ממך לדבר, להקשיב,
אך ורק לשקוע במחשבות ולחשוב על האהבה.האהבה הגדולה...אמא שלי הציעה שאני אצא עם אחי לשטוף
את הראש, לראות עולם, לא רציתי, אבל זה היה תירוץ נהדר על מנת להוציא אותו מהבית לכבוד המסיבת
הפתעה, יצאנו רק אני והוא, הלכנו לבית קפה על הים, כולי הייתי נפוחה מדמעות, הרגשתי שכולם בוהים
בי, בכיתי בבית קפה, בכיתי באוטו ובכיתי שהגענו, ושנכנסנו לשער ביתי, לקחתי נשימה עמוקה על מנת לא
להרוס לאח שלי עוד יותר את היום הולדת ולנסות לשמוח במסיבת הפתעה שלו...