ואיי איזה מתח חח תמשיכי זה יפה
יווו...הוא לא יפרד ממנה נכון? ביומולדת שלה!!!
קיצר תמשיכי מאמי!!
"ששש, אתן תעירו את הבית", לפתע צלצול פלאפון קטע את השמחה וההתלהבות,
ראיתי על הצג, "אהבת חיי", ליבי פעם בחוזקה, ועניתי, "הלו...?"...
[B] "מזל טוב", ענה לי גיא, "תודה", עניתי באדישות. "ראית איך התקשרתי אלייך בול ב-24:00?, "כן.."
עניתי באדישות, וליאת ודנה הסתכלו עליי סקרניות, "אז מה? את בת 17, וואי איזו גדולה, מחר אני אראה
אותך..", "אתה לא חייב", עניתי תוקפנית, והייתי בשוק מהתגובה של עצמי. "מה אני לא חייב? מחר זה
היום הולדת שלך-אני בא אלייך", "טוב, תעשה מה שאתה רוצה", דנה וליאת לא התאפקו ואמרו, "טוב,
חלאס, סיימי את השיחה, אנחנו בעיצומה של חגיגה פה", גיא שמע זאת ואמר, "טוב, אז אני לא אפריע לך,
נתראה מחר, ושוב מזל טוב", "תודה, ביי", ניתקתי, לא האמנתי שככה דיברתי לגיא-לאהבה שלי, הבטתי
בצג הפלאפון עוד דקה נוספת ודנה אמרה, "דיי לירון, צאי מהבאסה, הוא לא שווה את זה". דיברנו שלושתינו
והן לא הזכירו לרגע את גיא, וכך גם אני, פשוט דיברנו ודיברנו עד שנרדמנו. למחרת קמנו קצת באיחור,
בשבע ורבע, התארגנו מהר, יצאנו מאורגנות ומסודרות עם תיקי בית ספר למטבח על מנת לשתות משהו,
והנה אני רואה צלחת מלאה ממתקים (שוקלדים בעיקר), ועל זה כתוב ברכה, "לנסיכה שלנו, מזל טוב,
תמשיכי להיות ילדה מקסימה, ואמן שתצליחי בכל אשר תרצי, אוהבים הכי, אבא, אמא, גילי ותומר (זה אחי
שבצבא, לא הזכרתי אותו עד עכשיו, כי הוא כמעט ולא נכח בבית). התרגשתי ורציתי לחבק כ"כ את אמא
ואת אבא, אבל הם יצאו מוקדם לעבודה, "גילי?, שרון מצפצפת לך בחוץ, תצאי!", (שרון זאת חברה של אמא
שמסיעה את גילי בימים ראשון ורביעי לבית הספר). "טוב, אני יוצאת", היא צעקה. שתינו שוקו, שלושתינו,
ומיהרנו לנעול את הבית ולצאת לכיוון תחנת האוטובוסים. כשהגענו לבית הספר והלכנו לרחבה שבה כל
החבר'ה יושבים, דנה וליאת נעלמו לי. אז הלכתי לשבת עם חברים מהכיתה, הם איחלו לי מזל טוב, וחלק
מהבנות שידעו מראש שיש לי יום הולדת, הכינו לי ברכות ואחת קנתה לי דובי חמוד. שמחתי והרגשתי טוב,
לפתע אני שומעת, "היום יום הולדת, היום יום הולדת", דנה וליאת התקרבו לספסל שבו ישבתי, הייתי
נבוכה ואני חושבת שקצת הסמקתי, הם השקיעו בשבילי-אין ספק. הו הביאו זיקוק גדול והביאו לי כתר לראש
שכתוב עליו בגדול "17", כל אותו יום הסתובבתי עם הכתר, כך שכל ילד שני בערך, אמר לי מזל טוב.
לאחר אותו יום בבית הספר, חזרנו הביתה בהסעות ודנה וליאת אמרו שהן ידברו איתי בערב. ירדתי בתחנה
שסמוכה לביתי, חשבתי על גיא, והחיוך נמחק מפניי. מעניין אם הוא יבוא אליי הביתה, מעניין אם אני
אגיע הביתה והוא יפתיע אותי, ויחכה לי בחדרי. התפללתי לאלוהים שאני אראה את גיא בביתי, רציתי שיהיה
לי לגמריי טוב ביום ההולדת. נכנסתי הביתה וראיתי שגילי רואה טלויזיה-כרגיל!, "שלום", הכרזתי. אין קול
ואין עונה. "גילי את יכולה לענות!!", "אה שלום", היא לא הסתכלה עליי אפילו, אלא המשיכה לבהות
בטלויזיה. עליתי למעלה, לחדרי, צועדת באי חשק, דפק לי הלב, פתחתי את הדלת של חדרי, היה חושך,
מכיוון שסגרתי את התריסים בבוקר, חיפשתי בקיר את מתג האור ומצאתי, הדלקתי את האור, והנה...
טו בי קונטיניוד.. אבל עכשיו!! =\
חח סיפור חמודי.. 😊
מהמם ומותחחחח
תמשיכי כברררררררררררררררררר
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!
יאאאא הלוואי וגיא בחדר... שישלימו כבר....!!!
המשךךךךךךך!!!
וואי פשוט סיפור מ=ו=ש=ל=םםםםםםםם
שימי המשךך מאמי
מוואה ענקיתתת 😛
מה עם המשכוןןןןןןןןןןןןןןן?
המשךךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
המשכון גדול בבקשה! ת'נקיו!
יואו והנה?!
תמשיכי מותק אני רוצה המשך חח =]
אתר האהבה הישראלי