קחו המשך גדול כי אני נדיבה, חחח ואני רוצה שתדעו מה ההמשך...
"לאן הלכת מור?" אמר בן בקול קצת מוזר, ראיתי שהוא היה מן נעלב "הייתי מיותרת קצת בשיחה שלכם, אז החלטתי ללכת קצת לחשוב..." אמרתי לו אז הוא הדהים אותי ואמר "את לא יודעת איך נלחצנו כשראינו שאת לא שם, חשבנו שכבר קרה לך משו" אבל אני החזרתי לו באותה צורה "לא אני זאת שלא שמה לב כשמישהו יוצא מהחדר..." הרמתי גם תקול, ידעתי שאני לא צודקת והוא מנצח, אבל אני בטוחה שהוא לא חשב ככה "מור..את מקנאה?" הייתי בשוק מי הוא בכלל שאומר לי את זה למה שאני יקנא לו בכלל לא מי הוא אבל אז חשבתי אבל באמת קינאתי "לא..במה יש לי לקנות בדיוק?" הוא ענה "תחשבי לבד...אני מצטער עם את חושדת או משו.." הוא התקרב עליי והמשיך "אני אוהב אותך" הוא בא ונישק אותי הוא השכיב אותי על המיטה אז אמרתי לו "זה המיטה של ההורים של נטע..." והוא אמר לי בלי בעיה "היא הרשתה לי לישון פה הלילה...איתך...עם את רוצה" לא עניתי לו והוא רק המשיך לנשק אותי, וזרמתי איתו, והפעם אני התחלתי לנשק אותו צרפתית, והוא כמובן זרם, איזה פה יש לו, הוא ממש יודע לנשק, הוא הרכין את ראשו לעבר החזה שלי ונשכב אליו, וליטף אותו, אני הסמקתי בטירוף, נראה לי אפילו הייתי אדומה, הוא הרים לי קצת תחולצה, עד שראו רק תבטן שלי, והוא נישק אותה, וואי הבטן אצלי זה אחד המקומות הכי רגישים שיש התחלתי לצחוק ולחבוט בו "די זה מדגדג...!!" והוא המשיך וצחק גם אז נשכבתי אליו, והתחלתי לנשק לו תצוואר, ואז נישקתי אותו בשפתיים, וטרפתי אותו בנשיקה קסומה "מורי את מדהימה...אני רוצה אותך..אני לא יכול.." למה הוא מתכוון אני לא יכול...הוא רוצה לשכב איתי..? כבר..אבל אנחנו כמעט לא מכירים והוא נשמע כמו ילד מנוסה, העם הוא באמת מנוסה?...
"בן תגיד קיימת פעם יחסיי מין?" הוא הסתכל עליי בהפתעה ראיתי אליו שהוא לא ציפה לשאלה הזאת אבל הוא ענה לי "כן...." לא יודעת למה למרות הכול התאכזבתי, כי אני מהאלה, שאני צריכה שמי שיאהב אותי אני יהיה הראשונה שלו והוא יהיה הראשון שלי אבל על מה אני כבר חושבת, ניראה בכלל מה יזרום עם בן, "למה את שואלת?" הוא אמר עניתי "סתם..." אז הוא שאל "לא היה נוח לך שאמרתי שאני רוצה אותך ולא יכול, זה היה סתם חולשה באותו רגע אל תדאגי אני לא יעשה לך כלום נגד רצונך" אבל אז הסתכלתי אליו ונדלקה אש בקרבי רציתי אותו כל כך, איתי נישקתי אותו הוא היה מוטרף ממני, כי ממש התחרמנתי איתו, אני גם לא יכולתי לעצור תעצמי ולא הייתי מנוסה, פשוט רציתי אותו, הוא אמר לי "מורו'ש את בטוחה שאני הראשון שאת עושה איתו דברים כאלה? כי את ממש יודעת לעשות את זה" אז אמרתי לו "הבנתי שאת הדברים האלה יודעים לא רק מניסיון, אני פשוט עושה מה שאני מרגישה ואני רוצה אותך בטירוף מאמי..." אז הוא אמר לי "יוו מדהימה שלי אז הוא שכב עליי, ואמר, "עברנו הרבה דברים ואני "אלמד" אותך עוד משהו, ותגידי איך את מרגישה עם זה. אבל הפעם תגידי.." שתקתי, הוא נשכב עליי..והוא היה ממש קרוב אליי האברי מין שלנו היו ממש קרובים זה לזה, הייתה שתיקה, הוא הסתכל והסתכל איך אני מגיבה, אני רק חשבתי אבל על פניי הייתה הבעה רצינית, הוא המשיך לנשק אותי, ואז העברתי אותו לצד השני ואני הייתי אליו ואני זרמתי איתו לזה, והוא אמר לי "למה את מנסה להיות קרובה כל כך עליי...?" (סתומרת במגע מיני) אז אמרתי לו "לא יודעת..ככה יוצא..." והוא אמר "אבל שתדעי שזה ממש כיף בשבילי..." אני שתקתי..אבל בתוכי חשבתי גם בשבילי....
אז הוא חיבק אותי, סתם רגיל, ונרדמנו.
את לא תחיי כמו שחיית עכשיו, כולם ישנאו אותך, אפחד לא יסלח לך לעולם,
תתרחקי ממנו, מבן, או שתמצאי, מתה.
התעוררתי, נמאס לי מזה, כול הזמן סיוטים, הזהרות, איומים, המוות... זה כבר מפחיד אותי, והכול התחיל אחרי החנות ממתקים הלא קיימת הזאת, מה ביקש ליבי, למה לי זה מגיע, הייתי טובה לכולם, סבלתי הרבה למרות שזה לא הגיע לי, עכשיו מגיע לי שוב לסבול?, לא אני לא מקבלת את זה , אני לא יכולה להאמין בטירוף הזה, אני חייבת לגלות את האמת, כי ככה אני לא יכולה להמשיך.
זאת הייתה אחת מהטעויות הראשונות שלי, אולי עם לא הייתי רוצה לחקור את כול זה, לא הייתי מגיע, עד לאן שהגעתי עכשיו, וכול מה שעכשיו, כול הסיטואציה, לא הייתה קורה...
עכשיו יום שישי, אני עוד זוכרת את ליל אתמול, כשישנתי עם בן, לדעתי פשוט איבדתי את התמימות שלי, איבדתי הכול, למרות שלא קרה ביננו כלום, אבל התחלתי להרגיש דברים, שאני לא צריכה להרגיש, אני לא צריכה...לדעת עליהם בכלל, אני אוהבת את בן, התאהבתי בו מהפעם ראשונה שהכרתי אותו אבל לדעתי כול הבעיות וכול מה שקורה קשור אליו, הכול בגללו, בגלל שפתאום הוא הגיע לחיי, מה היה עם עופר שסתם כך הוא הגן עליי בלי להכיר אותי, למה מה איכפת לו ביכלל, ואני לא מתכוונת להאמין לתירוצים, שנמאס לו שעופר פוגע באחרות, אני לא מאמינה לזה, וגם לסיפור שהוא סיפר לי, הוא כל כך מבלבל, לדעתי הוא מסתיר עוד משו, ועכשיו נזכרתי...השיחה שלנו, הוא אמר שפעם הוא לקח סמים, אולי זה קשור, אכשהו לזה?...
וככה חלמתי לי בשיעור וניסתי למצוא ת'תשובה, אבל לא שמתי לב, שהמורה קראה לי "מור את מתכוונת לענות לשאלה?" "מ..ה...מה איזה שאלה?" שאלתי את המורה בחוסר הבנה "השאלה שאני שואלת אותך כבר חצי שעה, טוב נעבור לשאלה אחרת על מה לעזאזל את חושבת שאת יכולה לחלום בשיעורים שלי?" החלטתי גם להתנהג בחוצפה למה מה היא חושבת "שיעורים שלי" למה מה היא מלכה? איזה אלוהים? ט'חחחח "אולי על ילד בכיתה שנהרג, ואת לא חושבת לדבר על זה עם הכיתה?" אמרתי בכעס ויצאתי, דיברתי על לירן, לירן שלי נפטר, אוי לירן עד כמה שאני צריכה אותך עכשיו, עד כמה אתה רחוק שם עכשיו למעלה, אני כל כך מתגעגעת, אבל אני יודעת שבחיים לא ניפגש יותר, ורק עם בחיים הבאים, גם עם הם לא קיימים, למה אלוהים לקחת לי אותו, את הבן היחיד שדיברתי איתו על הכול, פשוט הכול...
ישבתי על הספסל, הסככה שלנו, שבה עברו כל כך הרבה זיכרונות, ריבים, שקרים, בגידות, צחוקים, שמחות, הכול עבר לנו, עבר, זה רחוק כל כך, זה לעולם לא יחזור, אני מסתכלת על העתיד, ולא מבינה למה לי זה קרה, מה עשיתי לכולם, שלי זה קרה...הכול תמיד קורה לי, בלי שאני מבינה למה, אולי בגלל שנולדתי קצת יפה מאחרות...קצת יותר בעלת דברים, קצת יותר מאושרת בדברים חומריים ושטחיים, אבל כמה כבר אפשר לסבול, כמה, בן, כל כך קשה לי, העם אני צריכה להתרחק ממנו או להישאר איתו מה אני אמורה להבין, איך אני יחיה בלי לירן, עם לא היו יודעים שאנחנו הידידים הכי טובים היו חושבים שאני מאוהבת בו או משו אבל לא, הוא תמיד היה של נטע, מאז כיתה ה', שהם נהיו חברים, 5 שנים הם היו חברים בלתי נפרדים, אפעם הם לא רבו על שטויות, והם חשבו על להתחתן, אני כל כך מבינה עד כמה שקשה לה, עם לי קשה, לה עוד יותר, התחלתי לבכות, חשבתי שדמעות אולי יעזרו לי, אבל התחלתי לרחם על עצמי, די לרחם על עצמי חשבתי, יש לי הכול, פשוט יש לי חיים מבולבלים, אסור לי לרחם על עצמי וליפול, ולצנוח, למרות המחשבות האלה המשכתי לבכות אך ללא קול, מכול הלב, טיפ טיפ..דמעות נופלות על לחיי, הלכתי לשירותים, למראה הסתכלתי על עצמי, ליטפתי את פניי מהדמעות, עניי היו נפוחות קלות מהבכי, הסתכלתי על פניי, הרכות, על עניי, הירוקות, הכה חודרות, שערי הארוך, החלק, מה עוד אני צריכה, אני מאושרת כל כך מבחוץ, כל כך ורודה, חיים ורודים, אבל מבפנים אני כל כך רקובה, אז נזכרתי שוב במה שעולל לי עופר, הוא בגד בי חצי שנה, חצי שנה שלמה עם הילה, חצי שנה שעברנו כל כך הרבה, תמיד חשבתי שהוא אוהב אותי באמת, וכולם חשבו, אני יודעת שהוא אהב אותי, וכי לא נתתי לו הוא שכב עם הילה, אבל זה לא אומר שזכותו הייתה לבגוד בי, בכול מיקרה זה לא הגיע לי ביכלל, כי אני אהבתי אותו ומאוד, המשכתי לבכות ויצאתי וישבתי ליד איזה שיח, והמשכתי לרחם על עצמי, עד כמה שאת מסכנה מור, עד כמה.
"מה קרה לך?" אמר קול, כל כך מוכר, לא יכול להיות שאני מדמיינת, לירן? "לירן? לא יכול להיות..." הוא חייך ואמר "לא אני לא לירן, לא יודע מי זה אבל כול מי שראה אותי ומכיר אותו שאל אותי עם אני לירן, מה הוא עד כדי כך דומה לי" הסתכלתי אליו שוב, הנה עכשיו שמים לב שהם שונים יש להם תווי פנים שונים, וגם פה אחר, והגוף שלהם שונה, אבל יש להם אותם עיניים, מבט וקול, כול הדברים שלא ממש רואים על החוציניות, "יש לכם אותו מבט...וקול..." הוא חייך "אז מה קרה לבחורה יפה כמוך בוכה ככה לבד?" לא יודעת למה ישר נפתחתי איתו, לא נדלקתי אליו אבל הוא היה כמו יד לעזרה ואמרתי לו "יש לי הרבה בעיות לאחרונה, כול מיני חלומות סיוטים, שקשורים למסיטקה מסובבת שקורה לי, בגידות, מוות, אני לא יכולה לסבול הכול כל כך מהר..." אז הוא אמר לי להיות מופתע "על המיסטיקה אני יודע על מה את מדברת..על חוטף האהבה וכול השאר אולי תספרי לי?" "מאיפה אתה יודע על חוטף האהבה?" הוא הסתכל עליי ואמר "רואים עליך..שאת סובלת, על תווי פנים שלך רואים, שאת כבר שלו..." אז אמרתי ישירות "על מה אתה מדבר??"
"את תביני את זה אחרי זה, בינתיים ספרי לי מה קרה עם המוות?" אז אמרתי לו "לירן...הידיד הכי טוב שלי..ניפטר..." ואז הוא אמר בקלילות "אה...הקורבן הראשון" הפעם כבר כעסתי כי ראיתי שהוא יודע דברים ועם לא מסתלבט עליי אז קמתי וצעקתי "מה אתה יודע??? על מה אתה מדבר ביכלל???" אז הוא אמר בשקט "בואי ואני יספר לך ת'אמת..."
עכשיו אני יודעת הכול, ידעתי שזה לא היה סתם, באותו היום שגילתי הייתי צריכה לעזוב תעניין אבל הייתי חייבת לדעת עם זאת האמת, הייתי הרפתקנית מידי, סקרנית, הייתי חייבת לגלות עם מה שליאור אמר, נכון, כן קוראים לילד ליאור, והוא גם ילד חדש בכיתה של עופר, גם הוא מכיר אותי, אך הוא יודע עליי מבן הפעם, והוא חבר טוב של בן, והוא החליט לעזור לי, לדבריו.
הוא סיפר לי שבן לא סיפר לי את הכול, ושפה מעורבת כת, כת, של סמים מוזרים שמיוצרים, באותם סמים פעם השתמש בן, אבל זה כבר יותר לעתיד, ועם לחזור לעבר, הריבים של הורים של בן היו ביגלל אותה כת, כי אבא של בן, היה מייסד הכת, והאם לא אהבה את זה, היא התחילה לשנוא אותו, והיחסים שלהם נהרסו, בן נולד יורש הכת, בן חוטף מאהבה, זה אומר שאביו חוטף מאהבה, והוא הרג את אימו של בן, אבל אלה רק השערות כי באמת שבן לא יודע הכול, אבל כפי שאני מבינה בן מעורב בעניין, אז מה באמת הקשר שלי אליו, ליאור השביע אותי שאני לא יגיד מילה לבן, שהוא סיפר לי את הרוב, והבטחתי לו, ומאותו יום התחלנו להיות ידידים טובים, התחלנו להיפגש כול יום, בן קינא כמובן אבל אמרתי שאין לו סיבה לקנא, כי הוא סתם ידיד, והוא חבר טוב שלו ככה שלא תהיה פה בגידה או משו,
אני יותר לא דיברתי עם בן כלום בקשר לפחדים שלי, הקשר שלנו ניתקע, כי פחדתי להתקרב אליו, הוא לא אמר לי כלום על זה, אבל אני בטוחה שהוא שם אליו, החיים שלי המשיכו אותו דבר עם הסיוטים והגעגועים ללירן, נטע התרחקה ממני, יותר נכון מכולם, היא כמעט לא באה לבצפר, והיא לא רצתה לעשות כלום, והכול בגלל לירן, לעולם לא נוכל לשכוח אותו, לכן כתבתי לו מכתב, מכתב ללירן שלי, שהוא לא יקרא לעולם ורק עם מהשמיים...
"כשנולדתי עם הייתי יודעת שאני יפגוש מלאך, הייתי נולדת מחדש,
עם הייתי יודעת שלפני כמה ימים, לפני כמה שעות שנפטרת שזו הפעם האחרונה שאני יראה אותך, יריח אותך, אדבר איתך, הרגיש אותך, הייתי עושה הכול כדי שתדע עד כמה שאני אוהבת אותך,
אתה היית הידיד הכי טוב שלי, תמיד היית לצידי, בכול הדמעות, השמחות הכאב, העצב, והצחוקים,
לא היה יום שלא דיברנו אפילו כשנסעתי לאילת וכשאתה לטורקיה,
יש לי כל כך הרבה זיכרונות מימך, עם רק היית יודע, שלעולם אני לא ישכח אותך,
ונטע, עזבת אותה פה לבד, למות, תחזור לירן תחזור, חבל שאתה לא יכול לראות,
וכמובן לחזור...אני אוהבת אותך לירן, למה עזבת?"
למה עוזר המכתב הזה גם ככה הוא לא יחזור, הוא לא יחזור לעולם, איך אני יוכל להיות בלעדיו, שעה ושעה, יום ויום עובר ואני לא שוכחת אותו, הוא יותר חשוב לי מכול דבר, אבל צריך להתגבר, ולשכוח ואני יעזור גם לנטע לשכוח, מאז שלירן נפטר, ואני ועופר נפרדנו, כול הכיתה התרחקה זה מזה, כולם התחילו להיות מופנמים וכאילו לכולם נהרסו החיים.
חבל שחשבתי שהסיבה היא לירן והפרידה שלי ושל עופר, הסיבה הייתה אני, הסיבה הייתה חוטף מאהבה, שמאיים על כולם....ללא ידיעתי.
חשבתי שהכול קל והכול קשור למה שמסתיר בן, אך לא ידעתי שהכת הזאת לא הייתה סתם כת, אחרי שהחלטתי לגלות יותר, יום אחד באתי לבן ולא היה אפחד בבית, אבל הבית היה פתוח, נכנסתי אליו, ושמעתי רעשים, קולות שקראו לי, נכנסתי לחדר חשוך ואז נדלק אור, והיה הרבה ציורים כמו סיניים כאלה, לא הבנתי אותם אבל היו גם תמונות, כמו במצריים, ראיתי על הציורים את העתיד, אדם ואדם נפטר, ואז בסוף אני נשארת על סף בכי על האדמה ובוכה, התעוררתי זה היה חלום.
רק חבל שלא ידעתי שזה באמת המציאות הכואבת, המציאות הכואבת שלי.
נמאס לי מהחלומות האלה והפחדים אני פשוט רוצה להיות נערה רגילה, ולא לפחוד כול הזמן החלטתי לדבר שיחה רצינית עם בן, גם ככה עבר הרבה זמן מאז שאנחנו ביחד ומאז שכולם חיים בפחד, עבר כבר 3 חודשים, ולי לא קרה כלום חוץ מהפחדים שלי והסיוטים, והפחד מהעתיד...אמרתי לבן שאני רוצה שהוא יבוא אליי ב9 שיש לי בית רק, ושאני רוצה לדבר איתו שיחה רצינית, הוא כמובן שמח כי מזמן לא דיברנו רציני כי התרחקנו, ומזמן הוא לא היה בבית שלי לבד, כי ההורים שלי נשאו לבני משפחה אחרים היום ונשאר לי בית לבד, תאמת מאותה תקופה ממש התבגרתי מהתקופה שהייתי חברה של עופר זו הייתה דווקא תקופה טובה, למרות שעם לחשוב שהוא בגד בי כול הזמן ההוא, אבל כשהייתי איתו תמיד הייתי מאושרת וצחקנו הרבה עם החבר'ה והיה גם את לירן שלי...הייתי תמימה וילדה קטנה שחייתה את הבגרות שגדלה מיום מיום והפכה להיות נערה, עכשיו אני בשלה, אני בוגרת, אני לא תמימה, אני רצינית מידי ואולי זה ביגלל שהחיים מאוד פגעו בי והקשו עליי...
ב8:50 כבר הייתי מוכנה והדלקתי את הTV וראיתי קצת חדשות, אז העברתי למוזיקה והיה דיכאון וממש לא היה לי כוח לדיכאון אז שמתי פופ, אז צלצלו בדלת, פתחתי אותה ובן היה שם כל כך יפה, כמו ביום הראשון, גם הוא התבגר, והשתנה, אך עיניו נראו עצובות אך החיוך שלו נשאר, החיוך המלאכי.
אז הוא חיבק אותי ואמר "מורו'ש שלי כל כך התגעגתי עליך אני מצטער כל כך על מה שהיה אני יספר לך תאמת אל תפחדי אני יגן עלייך..." החלטתי לזרום איתו וישבנו על הספה "אז תספר לי סוף סוף תאמת, או לפחות מה שאתה באמת יודע עד הסוף לא...?" אז הוא אמר "אני יודע שליאור סיפר לך הכול הוא אמר לי היום שלפני כבר שלושה חודשים הוא סיפר לך ועכשיו הבנתי שזו סיבת הריחוק ביננו, הוא סיפר לך כמעט כול מה שאני יודע, עם את רוצה נוכל לחקור יותר, כי אני בעצמי יודע שזה עניין רציני מאוד ואני פשוט לא אוהב להתעסק בזה, כי אז אני יהיה מעורב מידי אבל בשבילך אני יעשה הכול מאמי..הכול"
"אז מה אני עוד לא יודעת?" אז הוא אמר משו, שלא ידעתי קודם "החנות..היא לא קשורה לאבא שלי היא דווקא ממש ניסתה לפגוע בו ודי הצליחה, כי די בגללה אימא שלי השתגעה, כי הבת שלה, אחותי הפכה לציפור ששם ליד החדר שלי, אבל לפעמים זה עוזר לו, כול הדברים הרעים שהוא עושה בגלל הזקנה הזו, אני לא יודע מזה, אבל הכת הזו היא בשביל להשתלט על איזה מקום אני לא בטוח, והוא קורא לעצמו חווטף מאהבה, כי תמיד במי שהוא פוגע נפגע מאהבה, אבל מורו'ש הוא לא יפגע בך, אני לא יתן לו בחיים!!!" אז תפסתי קריזה והוצאתי אליו הכול והתחלתי לבכות..."תגיד למה לי זה קורה?? למה לי לא יכולים להיות חיים רגילים?? למה אני לא יכולה להיות סוף, סוף מאושרת...הרי יש לי הכול לא...אהבה, חיים טובים, כסף, יופי חברים טוב אין לי את לירן הוא חסר לי אבל יש לי כמעט הכול ולמה בא כול הדבר הזה ומשתלט לי על החיים עד שיצאתי מהאכזבה מעופר שוב זה, תגיד למה, למה לי זה קורה?" הוא בא חיבק אותי ולקח אותי לחדר שלי והשכיב אותי על המיטה, ושם את השמיכה עליי, אז אמרתי לו "אוי בנו'ש סליחה פשוט כל כך כואב לי..אני רוצה להגיד לך משו..." הוא נראה עצוב, ראיתי שהוא אוהב אותי באמת ועצוב לו שרע לי..."מה מאמי...?" "בן אני רוצה..." נעצרתי ואמרתי....
"בן...אני רוצה שתהיה הראשון שלי" הוא הסתכל עליי והסמיק הוא לא האמין שאני מור, ילדה, עוד תגיד לו את זה, אחרי כול מה שהיה ביננו ואחרי כול הפחדים שלי אבל תמיד רציתי את בן ועכשיו שידעתי שאולי הסוף קרוב, ואולי חיי באמת ישתנו לתמיד, אני חייבת לעשות את זה עם האדם שאני אוהבת, זה לא שאני ממהרת, זה פשוט הרצון שלי בן אמר "את באמת רוצה את זה?"
המשך יבוא 😊
