חח מה הקטע של אייל ואור? 😊
שמחה שהסתדרת מותק... סיפור מושלם!!
שימי המשך..
אוהבת*-*אולוש*-*
סיפור מושלםםםםםםםםםם
אוהבת פולללללל
בתאלוששששש
יאאאאאאא מהמם מאמי אהבתי תמשיכי פליזז בובה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
יוווווווו מדהיםםםםםםםם
המשךךךך
מאמי אין בעד מה..
סיפור מושלם..!!
המשךךך...!!!
איםן אין זה מדהים המשךךךךךךךךךךךךך
סיפור מהממממםם...תמשיכי דחווףףף
ה-מ-ש-ך!!!!!!!!! דחוף!!!!!!!
רעותו'שש תמשיכי פליזז מאמי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
וואי את בנאדם כל כך מוכשרררר
אני נכנסת לפורום כל כמה ימים וישר באה ליראות עם המשכת..
הסיפור כל כך יפהההה
פליז תמשיכיייי
חולה עליך בובה!!
נו מתי יש המשך?!?!
אני לא יכולה לחכות יותר!!!
המשך!!!!!!!
איי וונט המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
😢 😢 😢 😢 😢 😢
סורי סורי סוריייייייייייי בנווווווווווווווווותתתתתתתת
שחיכתן כ"כ הרבה זמןןןןןן...... לא יכולתי להמשיךךך 😊
עכשיו עכשיו עכשיו אני כותבת המשךךךך...
הסוף של הסיפור מגשש ובאא..... 😊
לאאאאאאאא
אל תפסיקי!!!!
אני אמות בלי הכישרוןן הזה שלךךךךך
את חייבת אחרי הסיפור הזה ע-ו-ד
סיפורררררר
אוהבת פוללללללללל
בתאלושששששש 😊
הגעתי הביתה ונכנסתי למיטה, מנסה להרדם כמה שיותר
מוקדם. מחר זה היום ה-ר-א-ש-ו-ן ל-ל-י-מ-ו-ד-י-ם!!, צריך לישון טוב ולא לתת למחשובתיי לנדוד..
[B] נרדמתי יחסית מאוחר, עדיין התרגלתי ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר. ארגנתי עוד בערב את תיק
בית הספר וכך גם את הבגדים. התעוררתי בשעה 7:00 בבוקר, מתקשה לפקוח את עיני ונאלצת לקום
מהמיטה בכח. שטפתי את פניי מס' פעמים על מנת להתרענן, זהו היום הראשון אני צריכה להראות במיטבי.
לבשתי את הגי'נס החדש עם חולצה אחידה של בית הספר (חייבים), צמודה כזו, את השרשרת השחורה
שלי, העברתי בכמה דק' פן מהיר על השיער, התאפרתי קלות, התבשתי. ירדתי למטה ושתיתי עם אחותי
שוקו. מיהרתי לקחת את הסנדווי'ץ, אמא נתנה לי חיבוק ואיחלה לי בהצלחה בכיתה י"א. וואי אני כבר גדולה,
חשבתי לעצמי. יצאתי מהבית, שמש חמימה, איזה יום מקסים, הלכתי לכיוון מקום המפגש שלי ושל מור.
והנה כבר מרחוק ראיתי שמור מחכה לי. הלכנו יחדיו לכיוון תחנת האוטובוס, עלינו על האוטובוס הראשון
שהגיע, בכדי שיהיה לנו דיי זמן לבלות עם החבר'ה לפני הצלצול. הגענו לבית הספר, החזקתי למור את היד
וצעדנו יחד לכיוון הרחבה. הסתכלנו לראות באיזו כיתה נלמד השנה והנה ראיתי שלא פחות ולא יותר, אנו
לומדים בכיתות הסמוכות לכיתות י"ב. התיישבנו באחד הספסלים ברחבה. תלמידי י"ב היו נראים גדולים
מהרגיל. הם לבשו כולם חולצות מודפסות עם איזה הדפס שהם הכינו לשכבה שלהם. לא עבר הרבה זמן והנה
עומרי הגיע מחובק עם יעל לעברנו. "בוקר טוב בנות","בוקר אור", ענינו. הם התיישבו לידנו. ואני בחנתי לי
בנתיים את העוברים ושבים. ראיתי את עידו מגיע לרחבה עם איזה ילדה מהשכבה שלהם, אני מכירה אותה
בפנים. הוא קלט את מבטי וחייך לעברי, חייכתי חזרה. לפתע רועי ואור ועוד כמה בנים הגיעו בסערה לרחבה,
כאשר הם מושכים את תשומת הלב של כולם. הם רועשים ומדברים בצעקות, עוברים לידנו וצועקים,"לכם יש
עוד שנה, נה נה נה נה נה", עיקמנו פרצוף. הסתכלתי על אור יש לו צלקות מהפצעים, מסכן. הילדים
מהשכבה שלי (המופרעים למינהם), הסתכלו עליהם ולא אמרו מילה. הבטתי על אור ארוכות, בתקווה שהוא
יסתכל וישלח לי איזה מבט חזרה, אך לא!, הוא לא הסתכל אף לרגע. ראיתי מרחוק איך לירון מנסה להתקרב
לאור, אך הוא מצידו שם עליה קצוץ. תוך כדי כל ההסתכלויות שלי על אור, נשמע הצלצול. אני ומור מהרנו
ללכת לכיתה, משום שאנחנו צריכות לבדוק באיזו כיתה בדיוק אנו נלמד השנה. עלינו במדרגות ואופסס
נתקלתי באיזה מישהו יחסית גבוה, "סליחה", התכוונתי להמשיך ללכת, הוא הרים את ראשו ואמר. "פשש
עדי..שלום", הסתכלתי וראיתי שהוא מוכר לי מאיזה מקום. אהה נזכרתי לפתע, זה הבחור שאמר לי שעמית
דלוק עליי משהו כזה. "היי" עניתי חסרת בטחון. "מה את לומדת לידנו?","כנראה","איזה כיף...ככה עמית
יוכל להשקיף עלייך", הוא צחק והמשיך. אותי זה לא הצחיק, חייכתי קלות והמשכתי. "מי זה היה?" שאלה
אותי מור. "סתם אחד מי"ב ששיגע אותי במסיבה של האסף הזה מי"ב", "אהה". הגענו לכיתה. אני ומור
התיישבנו ליד החלון (צריף להשקיף על חתיכים שעוברים בחוץ). היו שמועות בכיתה שצריך להגיע תלמיד
חדש. לפתע המורה נכנסה ואמרה שלום, נשאה נאום קצרצר (כמו כל שנה) מה שהביא אותי לנדוד
למחשבות אחרות כמו אור.. "כפי שבטח כבר שמעתם, מגיע לכיתננו תלמיד חדש..." הנה משהו שהעיר את
תשומת ליבי , והיא המשיכה,"אני מקווה ובטוחה שתתייחסו אליו כמו שצריך, הוא תלמיד חכם, נבון וחביב
עד מאוד", היא חייכה לעבר הבנות המתלהבות האלה שיושבות להן באמצע הכיתה ומקשקשות כל היום על
כמה ההוא חתיך וכמה הזה חתיך וכמובן לא יוצא להם מזה כלום. המורה קראה לו להכנס לכיתה. הוא הציג
את עצמו ואמר , "קוראים לי בן ואני אוהב מאוד ספורט, אני מתעמל 4 פעמים בשבוע וזהו..הוא חייך". הלב
שלי החל לפעום. הרגשתי שהוא חייך אליי ובדיוק במחשבה הזאת, מור לחשה לי,"הוא חייך אליי הרגע",
החיוך מפניי כמובן ירד באותו הרגע. הוא גבוה, שיער חום קצת מבולגן. שרירים, לבוש במראה ספורטיבי
ועכשווי, מעט זיפים. עיניים חומות מקסימות. יופי טבעי ויפה ללא ספק והחיוך אווו החיוך שלו בן היפיפ
שראיתי, מזיכר לי את החיוך של אור. הוא התיישב ליד אחת מהבנות המתלהבות האלה שיושבות באמצע
הכיתה לפי הוראת המורה, מסכן..חשבתי לעצמי, הוא לא יודע למה הוא נכנס. זאת הולכת להיות שנהה,
חשבתי לעצמי. חתיך על יושב פה בכיתה, אור שמטריף לי ת'דעת, עמית שלא ברור מה הוא רוצה.
כתבתי לכם המשך קצת יותר ארוך בגלל שלא כתבתי לכן אתמול-אוהההבבתתתתתתתתתת
