ה-מ-ש--------ךךךךךךך
!!
בתאלוששש
הרגשתי ממש ממש לא טוב עכשיו! הייתה לי סחרחורת. עצמתי עיניים וכשפתחתי אותם הייתי בחדר של האחות
"מה השעה?" שאלתי כשהתעוררתי "ואני חשבתי שהשאלה הראשונה שלך תיהיה 'איפה אני'..." אמרה אור מהצד "למה שאשאל את זה???" "לא יודעת... בגלל שהתעלפת.." "אז מה? אני עדין מכירה את המקום הזה... למה שלא אדע איפה אני?" "בגלל ש... אחחח.. עזבי!" אמרה "את בסדר?" שאלה האחות שנכנסה לחדר "כן... מתי אני הולכת?" "את יכולה ללכת עכשיו.. את נראת יותר טוב.." חייכתי ויצאתי. "ממה התעלפת בכלל?" שאלה אותי אור. הסתכלתי מסביב "איפה עומר?" שאלתי "הוא הלך לשירותים חח..." בדיוק עומר יצא "את בסדר??" שאל אותי "מרגישה מעולה!!!" "אז.. מתי את מתכוונת לענות לי?" שאלה אותי מצוברחת אור "לענות על מה?" "על השאלה שלי- למה התעלפת?" ניסיתי להיזכר "כאב לי נורא הראש... זה מה שאני זוכרת.. ואת יודעת מה?" "מה??" שאלו עומר ואור מסוקרנים "הוא עדין כואב לי..." הם נראו מאוכזבים.. כאילו ציפו שאגיד משהו אחר. "מה נהייתם עצובים??... לחשוב.." עומר חיבק אותי "שלא תפחידי אותי שום!" "בסדר...האוווווו" צעקתי "מה?? מה??" שאל מבוהל עומר "אור!! דרכת עלי!" "אוי.. סליחה...". כול השיעור הרגשתי 2 מבטים- אחד מעומר והשני מנורית. הרגשתי לא בנוח... אבל התעלמתי מהמבטים והמשכתי ללמוד. אחרי השיעור, עומר בא אלי "רוצה לקבוע להיום?" "להיום?..." התחלתי לחשוב מה אני עושה היום.. אהה... אני צריכה לחזור הביתההה. "נראה אם אוכל.. .אני חוזרת היום לאימא!!" "אה.. נכון!" אמר.. חצי שמח חצי עצוב "רוצה שאעזור לך להעביר חפצים??" "כן.. בטח!!". הלכתי הביתה ושכבתי לי על הספה. "סיוון... באת!... לא שמעתי אותך נכנסת" אמרה לי דניאלה "כן.. נכנסתי בשקט..." "רוצה לאכול משהו?" שאלה אותי "לא.. אני בסדר.. את יודעת.. היום אני חוזרת לאימא..." "כן.. אני יודעת.." דניאלה נראתה עצובה.. "זה בסדר!... אני אבוא לבקר!! ותגידו לי מתי החתונה!" קרצתי. היא קצת חייכה. "ואל תשכחי!" "אוקי.. לא אשכח..." הטלפון צלצל "סיוון? מתי לבוא?" שאל עומר בצד השני של השפופרת "אתה יכול לבוא עכשיו.." "מייד בא". "הסתדר בסוף עם עומר?" שאלה אותי דניאלה "כן.. הוא נפרד מנורית... לא נעים לי עליה.." "אני מבינה.. אולי תנסי להשלים איתה?" "אפילו אם הצליח.. אני יודעת שזה ישאר לה בלב והיא לא תשכח לי את זה!" "אבל לפחות תכעס פחות.. ולא יהיו לך נקיפות מצפון..." "אולי..." פעמון הדלת צלצל "היי" אמר עומר בחיוך כשדניאלה פתחה. הוא נכנס ושאל "כן... מתי אורזים?" "כבר.. בוא נסדר קודם ונראה מה אפשר כבר להכניס למזוודות". נכנסנו לחדר שלי והתחלנו לארוז. קודם הכנסנו את הבגדים. "אוווווו..." אמר עומר בצד ושרק. הוא פתח את מגירת ה'לבנים' שלי "תעזוב את זה.. סוטה..." צחקתי. הוא סתם הוציא לשון ועבר למגירה אחרת. בסוף לא היה לנו בכלל מקום במזוודה.. שלפני שבוע היה בה מלא מקום לכול הבגדים "למה הם לא נכנסים??" שאלתי את עצמי. הסתכלנו שנינו על המזוודה "את חושבת שזה בגלל שלא קיפלנו?" "אתה יודע מה.. נרא לי שכן.. אוףףף..." הוצאנו הכול מהמזוודה והתחלנו לקפל. "איך שאתה מקפל.." "מה את רוצה?? ככה חינכו אותי בבית" קרץ "חינכו? טחח... אז אין פלא שיצאת כזה..." הוא התחיל לזרוק עלי בגדים "תרגע.. זה היה בצחוק..." "חסר לך שלא!" קיפלנו הכול. לקח לנו איזה 4 שעות עד שסיימנו עם הכול. אבא חזר הביתה.. "אבאא" רצתי וקפצתי עליו.. "ארגנת כבר הכול?" "כן!!" "בסדר... נסים את כול המזוודות באוטו.." עומר עזר לנו ונכנסנו לאוטו.. לנסוע הביתה "איך השבוע עבר מהר..." אמרתי "כן.. שלא תשכחי לבקר" "לא אשכח..." כשהגענו הביתה, עומר עזר לי עם המזוודות "אתה לא חייב לעזור.. אבא פה" אמרתי לו "לא.. אני אעזור בכול מקרה.." "טוב.. יש לי ישיבה דחופה.. אני רואה שיש לך עזרה אז.. בי!" אמר אבא "בה ביי אבא!" פתחתי את הדלת ו.....
אכתוב המשך אחר כך.. אני מאחרת לחברה שלי בטרוף!!!.. בה ביי 😊
מושלםםם
המשך דחוףףףףףףףף
בתאלושששש 😛
ו.........??
פיייייייי איך את מצליחה להשאיר אותי במתח כל הזמן?? חחחחחחחח
שימי המשך נשמה.......
מוואה ענקיתת
ו....?
סיפור מהמם!!
שימי המשך...
אוהבת *-*אולוש*-*
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
נו מה נסגר תראי כמה זמן יבשת אותנו אנחנו דורשות המשךך
ושיהיה ארוךךךךך מווואאאהההה אוהבת
אתר האהבה הישראלי