אחד האתגרים הכי נפוצים הוא לא בן הזוג, אלא המערכת סביבו: הורים, אחים, משפחה שמרגישה "מותר לי". לפעמים הם מתערבים, לפעמים מעירים, לפעמים פשוט דורשים נוכחות. ואם לא שמים גבולות, הזוגיות נכנסת ללחץ תמידי.
המפתח הוא להבין: הגבול הוא לא נגד ההורים. הגבול הוא בעד הזוגיות.
הכלל הראשון: כל אחד מטפל במשפחה שלו
אם אמא שלך פוגעת בי, הכי נכון שאתה תדבר איתה.
לא כי אני חלש/ה, אלא כי זה נשמע אחרת כשהמסר מגיע מהילד שלה.
איך מציבים גבול בלי להדליק שריפה
טון מכבד
"אנחנו אוהבים אתכם, אבל..."
משפט קצר
לא נאום, לא הסברים ארוכים.
גבול קונקרטי
מה כן ומה לא.
עקביות
גבול בלי עקביות הוא בקשה.
דוגמאות לניסוחים שעובדים
"אנחנו מעריכים את הדאגה, אבל החלטות לגבי הילדים אנחנו מקבלים לבד."
"נשמח לשמוע עצה אם נבקש, אבל בלי ביקורת על בן הזוג."
"אנחנו לא מגיעים בלי תיאום. בואו נקבע מראש."
"אני מבין/ה שזה חשוב לכם, אבל בסופ"ש הזה אנחנו צריכים זמן לעצמנו."
מה עושים כשההורים נפגעים?
זה קורה. גבול יכול לכאוב.
אבל כאב רגעי עדיף על מרמור קבוע. אפשר להגיד:
"אני מבין/ה שזה לא נעים, אבל זה חשוב לנו כדי לשמור על הקשר."
טעות מסוכנת: לשים את בן הזוג מול המשפחה
כשבן זוג מרגיש שהשני לא מגבה אותו מול ההורים, נוצר סדק עמוק. לכן, גם אם לא מסכימים על הכל, קודם מציגים חזית זוגית.
הורים הם חלק מהחיים, אבל הזוגיות היא הבית החדש. גבולות בריאים לא מנתקים אהבה. הם מסדרים אותה.
