זה קורה להרבה זוגות טובים: החיים נהיים צפופים. עבודה, ילדים, בית, משפחה, בריאות. ואז הזוגיות מצטמצמת לדיונים תפעוליים: מי לוקח, מי מחזיר, מה אוכלים, מי שילם. אתם חיים יחד, אבל פחות נפגשים באמת.
הבעיה היא לא חוסר אהבה. הבעיה היא חוסר זמן זוגי מובנה.
הסימן הראשון שאתם נהיים "שותפים לדירה"
השיחות שלכם הן בעיקר על לוגיסטיקה, והחיבה נהיית מקרית. אין רגע שבו אתם פשוט ביחד בלי מטרה.
הפתרון הוא לא זמן גדול, אלא עוגנים קטנים
שלושה עוגנים שמחזיקים זוגיות גם בתקופות עומס:
עוגן יומי של 10 דקות
בלי מסכים, לא על בית, לא על ילדים.
שאלה אחת מספיקה: "איך את/ה באמת היום?"
עוגן שבועי של שעה
לא חייבים לצאת. אפשר בבית.
אבל זו שעה שמוגדרת כזוג, לא כפרויקט.
עוגן חודשי של משהו שמרגיש מיוחד
דייט, טיול קצר, ערב חברים, משהו שמוציא מהשגרה.
לחלק עומס בלי לשבור את הקשר
כשאחד קורס, השני לא צריך להטיף. הוא צריך להחזיק.
וכשזה משתנה, מחליפים.
מנטרה טובה:
"בתקופה הזו אנחנו לא משווים, אנחנו משלימים."
מה לעשות כשאין חשק בכלל?
בדיוק אז עושים משהו קטן. חשק לא תמיד מגיע לפני, לפעמים הוא מגיע אחרי קרבה.
פעולות קטנות:
חיבוק ארוך
סיבוב הליכה
לשתות יחד משהו חם במרפסת
לסגור מסכים 30 דקות
זוגיות בתקופות עומס לא נבנית מהשקעה ענקית, אלא מהחלטה קטנה: אנחנו לא נעלמים אחד לשני. גם אם זה קצר, זה קבוע.
