יש ריב אחד שחוזר כמעט בכל זוגיות, רק בתחפושות שונות: אחד מגיע עם רגש, השני מגיע עם פתרון. אחד רוצה שיקשיבו לו, השני רוצה לסדר, לתקן, להחזיר סדר. ואז במקום חיבור, נוצרת החמצה. כי בזמן שאחד פורק כאב, השני נותן עצות. בזמן שאחד מחפש חיבוק, השני מביא טיעונים. וכשהדבר הלא נכון מגיע ברגע הלא נכון, זה מרגיש כמו חוסר אכפתיות, גם אם יש המון אהבה.
בדיוק כאן נכנסת השאלה הפשוטה שעושה קסמים:
"מה את/ה צריך/ה ממני עכשיו?"
זו לא שאלה של חולשה, אלא של חוכמה רגשית. היא אומרת: אני איתך, ואני רוצה לבחור תגובה שמשרתת אותך, לא את האגו שלי.
למה השאלה הזו עובדת כל כך טוב?
היא מורידה לחץ.
הצד השני לא צריך להילחם כדי לקבל את מה שהוא צריך. הוא מקבל הזמנה ברורה.
היא מפסיקה את משחק הניחושים.
במקום "אתה היית אמור להבין לבד", יש שיחה נקייה.
היא מחזירה צוותיות.
היא הופכת אתכם משני צדדים למתמודדים יחד מול סיטואציה.
היא מאפשרת רגש בלי דרמה.
כי כשמישהו יודע שמקשיבים לו באמת, הרגש יורד מהר יותר.
שלוש תשובות אופייניות - ומה עושים איתן
כשאתה שואל את השאלה הזאת, בדרך כלל תקבל אחת משלוש תשובות. הנה איך להגיב לכל אחת:
א. "אני צריך שתקשיב/י לי."
פה אתה לא פותר. אתה משקף.
משפטים שעוזרים:
"אוקיי, אני איתך. תספר/י."
"זה נשמע ממש מתסכל."
"אם הבנתי נכון, מה שכאב לך זה..."
אל תמהר להגן על עצמך. קודם תן לרגש להרגיש מובן.
ב. "אני צריך עזרה/פתרון."
פה עוברים לשיתוף פעולה.
"בוא/י נחשוב יחד על שתי אפשרויות."
"מה ניסית כבר?"
"מה ייחשב מבחינתך שיפור קטן כבר השבוע?"
ג. "אני לא יודע/ת."
זה מצב שכיח, במיוחד כשמוצפים.
אפשר להציע תפריט פשוט:
"רוצה חיבוק או שקט?"
"רוצה לפרוק או שנדבר תכלס על פתרון?"
"רוצה שנלך רגע להליכה ונמשיך?"
מתי לא לשאול את השאלה?
כשהצד השני באמצע התקפה מילולית. קודם שמים גבול: "אני רוצה לדבר, אבל לא ככה."
כשהתשובה ברורה מאוד ואתה משתמש בשאלה כדי להתחמק. לפעמים צריך פשוט לקחת אחריות.
איך להפוך את זה להרגל זוגי
תבחרו ביניכם קוד קצר. משהו כמו "מה אתה צריך?" או אפילו מילה אחת: "צורך?"
וכשתשמעו אותה, זו תזכורת: להפסיק להתווכח על מי צודק ולהתחיל להיות בני זוג.
בסוף, השאלה הזו עושה משהו עמוק: היא לא שואלת "מי אשם?" אלא "איך אני יכול להיות איתך עכשיו?". זוגיות טובה לא נבנית מכך שאף פעם לא מתבלבלים, אלא מכך שיודעים לחזור למסלול.
