אינו מאמין עד שיבקש לאחיו מה שהוא מבקש לעצמו - הכלל באסלאם

יש סוג של כאב בזוגיות שאנשים כמעט לא מדברים עליו.

זה לא ריב. זה לא בגידה. זה לא דרמה.

זה הרגע שבו אתה מרגיש שהאדם שאיתך לא באמת רוצה בטובתך. לא ממש שמח כשאתה מצליח. לא באמת רוצה שיהיה לך טוב כמו שיהיה לו.

ואז אתה מבין משהו מפחיד:

אהבה לא מתה רק מפגיעה. היא מתה גם מקנאה. מהצרה. מה"הלוואי ש..."

באסלאם יש ניסוח חד שמציב את הרף במקום גבוה, אבל גם מאוד ברור:

"אף אחד אינו מאמין באמת, עד שהוא מבקש עבור אחיו, את מה שהוא מבקש עבור עצמו."

זה משפט שמחייב את הלב. לא רק את ההתנהגות.

למה זה נאמר בכלל?

כי קל מאוד להתנהג יפה כלפי אנשים כשאין לך מה להפסיד.

אבל כשהאחר מצליח, כשלאחר יש אור, כשלאחר יש תשומת לב, כסף, יופי, עבודה טובה, ביטחון עצמי, אהבה של אחרים, פתאום מתגלה האמת: האם אני באמת רוצה לו טוב, או שאני רוצה שהוא לא יעקוף אותי?

המשפט הזה בא להגיד:

אמונה היא לא רק טקס. היא אופי.

והאופי נמדד בדיוק במקום שבו הלב מתקשה לפרגן.

מה המשמעות המעשית של "לבקש עבור אחיך"?

המשפט הזה לא אומר: תהיה נחמד.

הוא אומר: תבדוק מה אתה מאחל.

יש הבדל בין:

• "שיהיה לו בסדר"

• "שיהיה לו בדיוק מה שאני רוצה לעצמי"

זו מדרגה אחרת לגמרי. כי היא דורשת שאתה לא תראה את טובת האחר כאיום.

שלושה פירושים מעשיים שאפשר לקחת לחיים

אנשים מקנאים לפעמים בלי להודות. ואז הם עושים משהו מתוחכם: הם מפרגנים, אבל עם סיכה.

"יפה, אבל בטח היה לך מזל."

"וואו, אבל אל תתרגל."

"כן, אבל אצלך זה קל."

המסר של החדית' הוא פשוט:

אם היית רוצה פירגון נקי, תן פירגון נקי.

2לא לשמוח בנפילה של האחר

יש רגשות שאנשים מתביישים בהם, אז הם משכנעים את עצמם שהם לא קיימים.

אחד מהם הוא ההקלה הזו כשהאחר נכשל.

אבל אם אתה באמת רוצה לאחר את מה שאתה רוצה לעצמך, אתה לא מחפש את ההוכחה שהוא פחות. אתה מחפש את הדרך שהוא יצליח.

3להפסיק להתחרות באדם שאתה אוהב

בבית, תחרות היא רעל שקט.

מי צודק יותר, מי עשה יותר, מי עובד יותר קשה, מי נותן יותר.

החדית' מזכיר: אם אתם "אחים", אם אתם צוות, הטוב של האחר הוא גם הטוב שלך. הוא לא גונב לך מקום, הוא מרחיב בית.

הטוויסט של לאבסייט

קנאה ברשתות

בן או בת הזוג מעלים משהו, מקבלים מחמאות, תשומת לב.

אם עולה בך עקיצה, אם בא לך להקטין, אם בא לך "לאזן" עם ביקורת, תעצור.

תשאל:

אם אני הייתי בצד השני, מה הייתי צריך ממני עכשיו?

מחמאה. גיבוי. שמחה.

הצלחה של הצד השני

קידום בעבודה, ירידה במשקל, שינוי חיובי, פתאום יותר ביטחון.

פה נבחן הכלל הכי חזק: האם אני נשאר בצד שלו, או שאני מתכווץ.

אהבה בריאה אומרת:

ההצלחה שלך לא מאיימת עליי. היא עושה לי טוב.

"הלוואי שתהיה לי מנוחה"

יש אנשים שמבקשים שקט, אבל נותנים לחץ.

מבקשים הבנה, אבל מחלקים ביקורת.

מבקשים שיראו אותם, אבל לא רואים.

החדית' הוא מראה:

מה שאתה רוצה לעצמך, תן.

המכשול הנפוץ: פחד להיות קטן

כשאנשים לא מפרגנים, זה כמעט תמיד לא בגלל רוע. זה בגלל פחד.

פחד שאם האחר יגדל, אני אקטן.

פחד שאם לאחר יהיה טוב, זה אומר שלי יהיה פחות.

פחד שהאהבה היא משאב מוגבל.

אבל קשר טוב הוא לא משחק סכום אפס.

שני אנשים יכולים לגדול באותו בית. זה אפילו הרעיון.

סוף קטן שאפשר לקחת איתך

המשפט הזה עושה משהו אמיץ: הוא לא מסתפק בהתנהגות יפה. הוא מבקש לב יפה.

להפסיק להילחם על מקום בתוך הבית.

להפסיק לספור נקודות.

להתחיל לרצות טוב לאחר, כמו שאתה רוצה לעצמך.

שאלה לקוראים:

באיזה תחום הכי קשה לך לפרגן באמת: הצלחה, כסף, תשומת לב, או ביטחון עצמי?