עשה לאחרים כפי שהיית רוצה שיעשו לך - "הכלל הזהב" בנצרות

יש הבדל גדול בין לא לפגוע לבין להיטיב.

לא לפגוע זה חשוב, אבל לפעמים זה משאיר יחסים על מצב "שרדנו".

להיטיב זה כבר משהו אחר. זה מצב "אנחנו בונים".

ובדיוק כאן נכנסת הגרסה הנוצרית של הכלל שמופיע כמעט בכל מסורת אנושית: לא רק אל תעשה רע, אלא גם עשה טוב.

בברית החדשה זה מנוסח בצורה שמרגישה כמו משפט אחד שמסוגל לשנות בית:

"כל אשר תרצו שיעשו לכם בני האדם, כן עשו להם"

(הנוסח מופיע במסגרת "דרשת ההר", בבשורה על פי מתי, פרק ז).

למה זה נאמר בכלל?

כי אנשים לא נהרסים רק מפגיעות.

אנשים נהרסים גם מהיעדר.

מהיעדר תשומת לב. מהיעדר ראייה. מהיעדר אכפתיות.

מהתחושה שאתה חי ליד מישהו, אבל לא ממש איתו.

הכלל הזה מגיע ואומר:

אל תחכה שהאחר יבקש, יתלונן, יתפוצץ, יתייאש.

תשאל את עצמך מה היית רוצה לקבל, ותתחיל לתת את זה.

זו קפיצה משמעותית מהגרסה השלילית ("אל תעשה") לגרסה חיובית ("עשה").

מה המשמעות הרוחנית של "עשה"?

הניסוח הזה מניח משהו גדול:

אהבה היא לא רק תגובה.

אהבה היא יוזמה.

כלומר, אתה לא "טוב" רק כשמגיע לך, או כשמגיעים אליך יפה.

אתה בוחר להיות אדם שמכניס טוב למערכת, גם אם כרגע אין זרימה מושלמת.

זה לא אומר לוותר על גבולות. זה לא אומר לספוג הכל.

זה אומר לבחור פעולה שמגדילה לב, במקום פעולה שמקטינה אותו.

שלושה פירושים מעשיים: איך "הכלל הזהב" מתרגם לחיים

יש אנשים שמדברים עם העולם בנימוס, אבל בבית מרשים לעצמם להוציא קוצים.

הכלל הזה אומר משהו פשוט:

אם היית רוצה שמדברים אליך בכבוד, תתחיל אתה. בבית.

2אל תחכה שיבקשו ממך יחס

ביחסים ארוכים אנשים אומרים: "אם היא רוצה, שתאמר". "אם הוא צריך, שידבר".

אבל לפעמים האדם שמולך עייף מדי כדי להסביר את עצמו שוב.

הכלל הזה מבקש ממך לנחש בעדינות, לא לנחש מושלם. פשוט לראות.

3תן את מה שאתה מבקש לקבל

אם אתה מבקש שיקשיבו לך, תן הקשבה.

אם אתה מבקש עדינות, תן עדינות.

אם אתה מבקש פירגון, תן פירגון.

לא כעסקה. לא כדי "לחייב" את הצד השני.

אלא כי אתה בוחר להיות מקור של מה שאתה מחפש.

הטוויסט של לאבסייט

כשהאחר מרגיש שקוף

יש זוגות שלא רבים. הם פשוט לא רואים אחד את השני.

כאן הכלל הזהב אומר:

אם היית רוצה שיבחינו בך, אל תסתפק בזה שאתה "לא עושה רע". תעשה טוב קטן:

• שאל שאלה אמיתית בלי טלפון ביד
• זכור פרט קטן ממה שסיפרו לך
• שלח הודעה אחת שמרגישה כמו חיבוק, לא כמו לוגיסטיקה

אחרי ריב

הרבה אנשים מחכים שהאחר יירגע ואז הכול "יחזור".

אבל לפעמים מה שמחזיר קשר זה לא זמן, אלא יוזמה.

אם היית רוצה שמישהו יתקרב אליך אחרי ריב, תעשה את הצעד הראשון - לא כדי להיכנע, אלא כדי לתקן.

במקומות של גאווה

המשפט הכי מסוכן בזוגיות הוא: "שיתחיל הוא".

כי הוא נשמע כמו כבוד עצמי, אבל לפעמים הוא רק פחד להיפגע.

הכלל הזהב אומר:

אם היית רוצה שמישהו ישבור את הקרח, תהיה אתה זה ששובר אותו.

אבל למה זה כל כך קשה?

כי "עשה לאחרים" דורש משהו שמעט אנשים אוהבים להודות בו:

להיות גדולים, גם כשאנחנו לא מרגישים גדולים.

ואז מגיע הקול הפנימי:

"אם אני אתן, מי ייתן לי?"

"אם אני אתקרב, אני אצא חלש."

"אם אני אהיה טוב, ינצלו אותי."

ופה חשוב לחדד:

הכלל הזהב לא מבקש ממך להפוך לשטיח.

הוא מבקש ממך לבחור בטוב כאופי, בתוך גבולות בריאים.

טוב אמיתי יודע גם לומר "לא".

אבל הוא לא אומר "לא" בצורה שפוגעת.

סוף קטן שאפשר לקחת איתך

הגרסה הנוצרית לכלל היא לא רק אזהרה מפגיעה. היא הצעה לבנייה.

לא לחכות שהבית יתפרק כדי להיות רכים.

לא לחכות שהאדם שמולך ייכבה כדי לראות אותו.

שאלה לקוראים:

מה היית רוצה שיתחילו לעשות איתך יותר ביחסים - הקשבה, פירגון, זמן איכות, או מילים טובות?