עיקר המקום שבו נבנה האושר של האדם זה בביתו עם אשתו. לכן כשהזוג נמצאים במצב של רצוא ושוב, יש ואין, במיוחד בזמן שהאישה באופן טבעי וביולוגי רוצה להתרחק, אז נבנה הבית לתפארת וערכה עולה מעלה מעלה. כי כל מה שקשה יותר להשיג משהו מסוים כך הוא בעל ערך גדול יותר. ורק בצורה כזו נבחין במתנה הטובה שקיבלנו - אישה. ואם לא כך אנו מתחילים להיות כמו הצמא ששותה מים מלוחים מהים לרוות צימאונו ונהיה יותר צמא, ורץ לחוף אחר או לפינה אחרת ושותה שוב מימי אותו הים ושוב צמא וכו'. כי זו טעות אופטית בלבד, לדמיין שהיא יותר טובה מאשתי, כי לבסוף תישאר צמא. וזה מה שבא ללמד אותנו שלמה המלך - שהיה בעל ניסיון גדול, כי היה נשוי לאלף נשים, שכל אחת מהן הייתה שונה מהאחרת מבחינת ארץ המוצא, מבחינת היופי והחן המיוחד, בנות שרים ובנות מלכים שאסף מכל קצות תבל. ולבסוף הגיע למסקנה ואמר: אחת מאלף לא מצאתי! כלומר, מכל הנשים שלקחתי לא מצאתי אחת שתהיה שונה מהאחרות, כי כולן שוות. ולכן ראה בני חיים עם אישה אשר אהבת. יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך&& (עיין יבמות ס),&& אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד. ולמה תשגה בני בזרה, תחבק חיק נוכרייה (משלי ה' )