לאן נעלמה האישה

כשאדם נולד, הוא נולד ישר לגן עדן. כי הגן עדן מתחיל כבר בעולם הזה (ליקוטי מוהר"ן ח"א כ"ב).
כמו שמגלה לנו התורה ואומרת: (בראשית ב): 'וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן  האדמה ויפח באפיו נשמת חיים...
ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר... ויקח ה' אלוקים את האדם וינחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה'.
וכל זאת מטובו של הבורא יתברך, שלא ברא עולמו אלא כדי להיטיב לבריותיו. (שער הכללים לאריז"ל).
ומתארת  התורה את מקומו של גן עדן בין הנהרות פישון, גיחון, חידקל ונהר פרת, שכל הנהרות האלה נמצאים על כדור הארץ.
ושם בגן עדן, מתארת התורה, יש כל מיני מראות נפלאים, וצבעים יפים המרננים את הלב. שמים כחולים ממעל, ירח וכוכבים,
כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל בטעמים שונים ומגוונים, ריחות נעימים המשיבים את הנפש, מים לשתות ואוויר לנשום,
רגליים לילך בהם, וידיים להשתמש בהם, עיניים לראות וכו' וכו', מגוון עצום של בעלי חיים, נגינת הציפורים ברקע ועוד ועוד אין סוף הנאות נפלאות.
בעיה אחת רצינית הייתה לאדם הראשון, והיא גם הבעיה של כל תינוק שנולד בעולם.
לאדם לא היה ערך לכל הטוב שקיבל, כי עדיין אינו מכיר את המושג רע, אינו מכיר את החיסרון.
אינו יודע מה זה לחיות בלי ידיים ורגליים, ובלי מזון ובלי מים וכו' וכו' בלי כל מה שנברא בשבילו וניתן לו מיד בלידתו.
לכן למרות כל הגן עדן שקיבל לא היה מאושר האדם. מגלה לנו התורה שאדם וחווה נבראו תאומי סיאם מחוברים גב אל גב (ברכות ס"א).
כלומר הוא קיבל כבר את אשתו צמודה אליו וחלק ממנו, ורק בגלל שהיא כל כך קרובה אליו וצמודה אליו וחלק ממנו לא היה לו ערך ויחס לאשתו,
עד שהתחיל להתלונן ולצעוק להקב"ה: למה לכולם יש בן זוג ורק לי אין. זה הוא אמר כאשר ראה איך בעלי החיים שסביבו מזדווגים.
ומיד לאחר הנסירה, שהפריד הקב"ה את חווה מהאדם אמר האדם בהפתעה: "זו עצם מעצמי ובשר מבשרי, (רק) ל(אחת) (כ)זאת יקרא אישה,
כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב). פתאום הוא קלט שבעצם כל הזמן אשתו עמו ורק הוא זה שלא הבחין בה.
הבעיה הזו של חוסר ערך לכל הגן עדן שיש לנו קיימת בכל מערכת החיים שלנו, והיא זו שהופכת את הגן עדן לגיהינום.
הקב"ה פתר לאדם את הבעיה של חוסר ערך לבריאה שניתנה לו בחינם וללא מאמץ, בזה שהתחיל להטיל עליו איסורים.
הראשון היה "מכל עץ הגן אכול תאכל..." רק דבר אחד יהיה אסור לך ויהיה נמנע ממך - עץ הדעת, והאיסור הזה הוא זה שייתן לך להעריך את מה שקיבלת,
כי תבין שיש אפשרות שיומנעו ממך דברים. כי תזכור כמו שעץ הדעת נמנע ממך,
כך אפשר למנוע ממך את כל שאר הטוב שקיבלת ב מתנת חינם ואפילו את האוויר לנשימה אפשר למנוע ממך.
אומר רבי נחמן מברסלב: שהמניעה מגדילה את החשק, לכן התעוררה באדם התשוקה הגדולה למה שמנעו ממנו והוא התפתה לתחושה הזו ואכל מעץ הדעת,
ובזה איבד את כל הטעם הטוב של גן העדן, כי לא נותר לו שום דבר אסור. 
אע"פ שלמעשה כל שאר עצי התאנה שהיו בגן טעמם היה שווה לאותו עץ שהיה אסור עליו באכילה,
הלך אדם לאכול דווקא מהעץ האסור, כי עצם האיסור הוא זה שנתן טעם מיוחד בעץ. כי כשהכול מותר שום דבר לא טעים באמת.
ובזה איבד את טעם החיים, כי סולק מהגן כדי שלא יאכל מעץ החיים.
דבר זה הולך בכל פרט בחיינו, ובמיוחד בין בני הזוג.
ההרגל והחופש והקלות שבה מושגת האישה הוא זה שממאיס אותה על בעלה.
ואז מתחילות האכזבות והחיפושים אחר הטעם הטוב שנעלם ואולי נמצא במקום אחר,
ובאמת הטוב מונח אצל כל אחד ואחד, ממש בהישג יד, מול העיניים. אך הוא נעלם כי ערכו נפל.
ורק  ח"ו אחר הגירושים או כשנפטר אחד מבני הזוג מתחילים לעלות לזיכרון החוויות הנפלאות שהיו להם יחד ומתחילים להצטער על כל הטוב שאבד.