אחת המגבלות של האדם היא שאין לו השגה בדבר מסוים עד שהוא יראה גם את הצד ההפוך של אותו הדבר. למשל אם אין חושך אין ערך לאור ואם אין רע אין ערך לטוב. וזו הסיבה שברא השם יתברך את השלילה, כדי שתהיה הבנה והשגה וערך לטוב. לכן אדם שנולד לתוך מציאות מסוימת אין לו למעשה את הערך והטעם האמיתי והמושלם של אותה מציאות. אדם שנולד ישר לתוך בית עשיר למשל, אין לו למה ליחס את מצבו הטוב ולכן אין לו השגה בטוב שיש לו, ולכן גם אין לו הנאה שלימה ממצבו. ולהיפך אדם שנולד במשטר קומוניסטי למשל ומעולם לא ראה איך נראים חיים אחרים, אין לו צער שלם ממצבו, כי כאמור אין לו למה ליחס את מצבו, ונדמה לו שאלה הם החיים. לכן כדי שיהיה לנו ערך לדבר אנו צריכים את הצד השלילי שיעמוד כל הזמן מול עינינו - מחוץ לנו - ושהטוב הנמצא אצלנו יהיה "לא קבוע" אלא במצב של רצוא ושוב - יש ואין (מובא בכתבי האר?י ז"ל בעניין התחלת האצילות והם שורש לכל מקרי אבי"ע). כי אם הוא יהיה במצב קבוע של "יש", אז הוא בעצם במצב של "אין" - כי המצב של "יש" כל הזמן הוא ההרגל ההורס את הטעם הטוב של כל דבר, כי דבר שרגילים אליו כבר אינו נמצא בהרגשת הלב, וכל דבר אפילו אם הוא קיים במציאות או בשכל ואין אנו מרגישים אותו ברגש שבלב- אינו קיים לגבינו. כמו שאומרת התורה וידעת היום והשבות אל לבבך",& ידיעה בשכל אינה ידיעה עד שהיא הופכת לרגש בתוך הלב (שיהר"ן לט) . לכן על פי כל האמור לעיל המצב של ירידות ועליות בכל תחומי החיים הם למעשה מתנה מהשם יתברך לבריאיו. ומוהרנ"ת המשיל זאת לפעולת השעון. שהשעון לא יפעל אלא אם כן יהיו לו שני קפיצים שאחד מושך ימינה ואחד מושך שמאלה .