מפחדים לאהוב
לצערנו אנו בונים לעצמנו סכרים בלב ומונעים מהאהבה הקיימת בנו לצאת לפועל , כי אנו מפחדים לאהוב , כי הנפילה ממנה כואבת מאד , וטעם האכזבה מריר מאד .
לכן החשדות והספיקות מרובות , והן מהוות מסך בלב שלא נותן לאור הזה לפרוץ ואז אנו מפסידים את האושר הזה שהוא גם הבסיס לשלמות בנין הבית והחברה .
כדי לזכות שאור האהבה יצא לפועל אנו חייבים לפנות את הלב מהפחדים שיש לנו מהזולת , הבאה עקב הדמיון כאילו הוא מסוגל למרר לי את החיים , הוא יכול לגרום לי
צער ואכזבה , וכד' .
עלינו לחזק את עצמנו באמונה , שאין אדם נוקף אפילו אצבע , אלא אם כן החליטו מלמעלה .
לכן אין לנו לפחד מאף אחד , כי אף אחד לא יכול לגרום לנו שום דבר אלא אם כן הוחלט מלמעלה .
ושכבר הוחלט מלמעלה , אין זה משנה מי יהיה השליח . וכשיפלו לנו החששות שיש לנו מהזולת יש כבר מקום לאהבה לזרום בתוך הלב .
וגם לאחר שישנה כבר אהבה , עלינו לקחת בחשבון שיכול להיות שאותו אדם שאנו אוהבים דווקא ממנו תהיה לנו איזשהי אכזבה שלא ציפנו שתבוא דווקא מצידו ,
וגם אם קרה כך - אם באמת יש בליבנו אהבה אליו - עלינו להשתדל להבין אותו ,
לסלוח לו ולחפש ולמצוא בו זכות ונקודות טובות שבהם הוא כן בסדר ולהדגיש אותם לעצמינו ,כי אין רע בלי טוב ,וכל אחד ואחד יש בו נקודה טובה מיוחדת
מה שאין בחבירו ובאותה נקודה יש לה' יתברך התפארות מאותו אדם, וכדי לגלות לעולם את אותה נקודה הוא ברא אותו , ובגלל אותה נקודה יפה ,
עלינו להמשיך ולאהוב אותו וחבל להפסיד את האהבה שיש לנו כבר אליו בגלל ה'מעידה' שלו ,
כי לכל אדם יש 'מעידות' בדבר מסויים שבו הכי קשה לו , ועל ידי הלימוד זכות שנלמד עליו אנו נוציא אותו ונרומם אותו מאותה 'מעידה'
ואם בכל זאת אין אנו מצליחים למצוא איזה נקודת זכות , כי קשה לנו לשכוח את התנהגותו כלפינו ולנגד עינינו עומדת אותה טעות שעשה
והיא מכסה לנו את כל הטוב שיש בו עד שאין אנו יכולים להזכר בטוב שבו ,
צריך להאמין שהוא רק שליח שגילגלו עליו את השליחות הזו להזיק לנו וזו הזכות שיש בו .
כמו שמגלה לנו התורה : שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחוב על ידי חייב .
