אהבה בלי סיבה
כאשר שואלים את האוהב , למה הוא אוהב את הנאהב והוא לא יודע לתת טעם וסיבה לאהבתו זהו בדיוק הסימן שהוא אוהב באמת ,
ואין פה עניין של תאווה או אינטרס אחר . כי כשאדם יודע סיבה לאהבה ,זו לא אהבה אמיתית , אלא אהבה התלויה בדבר - באותה סיבה ,וכשבטל הדבר , בטילה האהבה .
האהבה היא אור חזק מאד , ואם היא לא עטופה בכיסויים השורים על לב האוהב , הוא ירגיש זרם נעים של רחמנות בליבו הזורם אל הנאהב .
וכאשר הזרם חזק באמת , הוא יעורר את לב השני גם כן לאהוב אותו .
רבי נחמן מברסלב לימד אותנו : שזרימת האהבה מזככת את האוויר העכור המפריד בין השניים , עד שהרוח שבלבם תדבק אחד בשני , כי טבע כל הלבבות להתדבק אחד בשני באופן טבעי ,
כי כולם היו אחד השלם לפני שנחלקו , כמו שנבאר בהמשך , רק הסכרים והמחיצות שאנו בונים מונעים את ההתדבקות .
וזה הפירוש האמיתי של אהבה , כאשר רוח האוהב נדבקת ברוח הנאהב בלי שום סיבה .
ואי אפשר להסביר את העונג שזוכים לו שני האוהבים ורק מי שחווה את החוויה הזו של האהבה מבין זאת .
אומרת התורה : "כמים הפנים לפנים , כן לב האדם לאדם " כמו שאותם הפנים המביטות אל המיים שבאגם - הם הם בודאי אותם הפנים המתגלות אליך , כך אותו לב אוהב שאתה משדר לזולת ישודר אליך בודאי ,
כי כאמור , האויר העכור שבינכם מיזדכך . ואם אין חוזרת אליך האהבה , זה סימן שהאור של האהבה שבליבך אינו חזק כל כך ,
וכניראה יש לך איזה אינטרס סמוי שאפילו אתה אינך מכירו והוא המסך המחליש את זרימת האור לשני .
צריך כל אחד מאיתנו להיות הוא הראשון שממנו תצא האהבה אל השני כדי שיזדכך האויר שבינינו ונזכה כל אחד לאהבה דו צדדית , שהיא תעשה לנו טוב על הלב .
