האהבה עושה אושר בלב
האהבה היא אחת מההנאות הרוחניות הנעימות ביותר שברא השם יתברך לבוראיו בעולם הזה ,
והיא זאת שממלאת את הלב באושר .
האהבה נבראה כצורך טיבעי לאדם , והיא קיימת בפועל בלב האדם , ואם לא היו הסכרים שבונה לעצמו האדם מונעים את זרימת האהבה - היו כולם אוהבים את כולם ,
כי כאמור האהבה היא צורך וטבע שהוטבע בנו עד כדי כך , שאם הלב אינו מלא באהבה ,
ירגיש האדם חסרון וריקנות לא נעימה והוא יהיה מוכרח להשלים אותה על ידי תאוות ואהבות רעות אחרות .
כמו שגילה לנו רבי נחמן מברסלב : שעל ידי שנופל מהדעת נופל לאהבה נפולה .
כל אחד חווה וטעם את הטעם הטוב והנעים של האהבה , עד שהוא מוכן תמיד לאהוב עד אין סוף ולהרגיש את ההנאה הניפלאה
של ה'דקירה' העוברת בלב כשהוא נזכר בנאהב , ולהרגיש איך הלב מתמלא מהאור הזה .
וככל שהאהבה יותר גדולה כך ההנאה יותר גדולה , ותמיד יש עוד מקום בלב להכניס עוד ועוד מהאור הזה , כי דבר רוחני לא תופס מקום .
והאושר גדול שבעתיים כשהאהבה זורמת בשני הכיוונים , כי אין 'כיף' גדול מלאהוב ולהיות נאהב .
וה'כיף' הולך וגדל ככל שממלאים את הלב באהבה לעוד אחד ועוד אחד .
כמו שהצדיקים האמיתיים שנהנים מהעונג הגדול של האהבה - אהבת כל יצורי כפיו של השם יתברך .
ועל ידי האהבה הזו הם זוכים לאהבת ה' שזה העונג הכי גדול של אהבה שבדעת , אהבה עד אין סוף .
עד שהם מרגישים שהם כבר רוצים לצאת מהגוף מרוב כיסופים וגעגועים להתדבק במקורם - בו יתברך .
