מלכודת הנוסטלגיה: למה אנחנו זוכרים רק את הטוב

הזיכרון הסלקטיבי שלנו

שבועיים אחרי הפרידה, ופתאום כל הזיכרונות שעולים הם מהרגעים הכי יפים: הטיול ההוא בצפון, הצחוק המשותף, הערב שבו הכול הרגיש מושלם. איפה נעלמו הריבים? הלילות שנרדמתם בכעס? התחושה שאתם לא נראים?

הנוסטלגיה היא שקרנית מקסימה. היא מראה לכם סרט ערוך של הזוגיות — עם כל הסצנות הקשות גזורות החוצה.

למה המוח עושה את זה

יש כמה מנגנונים פסיכולוגיים שעובדים נגדכם:

הפסיכולוג דניאל כהנמן הראה שאנחנו שופטים חוויות לפי הרגע הכי אינטנסיבי ולפי הסוף, לא לפי הממוצע. אם הזוגיות כללה רגעים גבוהים מאוד (גם אם היו מעטים), הם ישתלטו על הזיכרון.

אחרי אובדן, אנחנו נוטים להפוך את מה שאיבדנו למושלם. זה קורה גם עם אנשים שנפטרו, גם עם מקומות עבודה שעזבנו, וגם — במיוחד — עם בני זוג.

זיכרונות רגשיים חיוביים נגישים יותר למוח. הריבים? נשחקו. הלילות הקשים? טושטשו. מה שנשאר זה מונטאז' רומנטי.

המוח מתקשה להחזיק שני דברים: "אהבתי את האדם הזה" ו-"היה לנו רע". אז הוא פותר את הסתירה על ידי מחיקת ה"רע".

איך הנוסטלגיה מזיקה להחלמה

הבעיה היא לא הנוסטלגיה עצמה — היא ההשלכות שלה:

אתם מתחילים להאמין שעשיתם טעות נוראה הדחף לחזור הופך בלתי נשלט אתם משווים כל פגישה חדשה לגרסה האידיאלית של בן/בת הזוג לשעבר תחושת הערך העצמי שלכם צונחת — "לעולם לא אמצא משהו כזה"

• אתם מתעלמים מהסיבות האמיתיות לפרידה

כשאתם מתגעגעים, שאלו את עצמכם: "האם אני מתגעגע לאדם הזה, או לגרסה שבניתי ממנו בראש?"

תרגילים מעשיים נגד הנוסטלגיה

קחו דף וחלקו אותו לשניים. בצד אחד כתבו את כל הזיכרונות הטובים שעולים. בצד השני, אלצו את עצמכם לכתוב זיכרון שלילי מול כל אחד. לא כדי לשנוא — כדי לאזן. הזוגיות הייתה מורכבת. תנו לזיכרון שלכם לשקף את זה.

כשעולה זיכרון יפה, אל תעצרו בו. תמשיכו את הסרט. מה קרה אחרי הטיול המושלם? מה היה ביום שאחרי הערב הרומנטי? בדרך כלל, הסיפור המלא מורכב הרבה יותר.

החברים שלכם ראו את הזוגיות מבחוץ. שאלו אותם מה הם באמת חשבו. לרוב תגלו שהם ראו דברים שאתם הדחקתם.

כל יום, כתבו דבר אחד שלא עבד בזוגיות. לא מתוך כעס, אלא מתוך כנות. אחרי שבועיים, תהיה לכם תמונה מאוזנת יותר.

הנוסטלגיה כמורה

חשוב לומר: הנוסטלגיה היא לא רק אויב. היא גם מלמדת אתכם מה חשוב לכם בזוגיות. הרגעים שאתם מתגעגעים אליהם חושפים את הצרכים הרגשיים שלכם — קרבה, הרפתקה, ביטחון, צחוק.

המפתח הוא להפריד בין הצורך לבין האדם. אתם יכולים לרצות קרבה בלי שזה אומר שדווקא האדם הזה היה נכון. אתם יכולים להתגעגע להרפתקה בלי שזה אומר שהזוגיות הזו הייתה בריאה.

הנוסטלגיה אומרת: "היה לי טוב". המציאות אומרת: "היה לי גם טוב וגם רע, ובסופו של דבר — זה נגמר מסיבות אמיתיות". האמת נמצאת באמצע, ושם בדיוק צריך להגיע כדי להתחיל להתרפא.