זה

זה היה היום הראשון שלי בביצפר החדש..

"תלמידים היום מצטרפת אליינו לכיתה ילדה חדשה בשם רוני אני מקווה שתעזרו לה
להשתלב".שמעתי את המורה החדשה שלי מדברת,וחייכתי לכל עבר בכיתה,לא הרגשתי ממש
טוב,אבל מה לעשות שאבא קיבל קידום והיינו צריכים לעבור."למה שלא נעבור?,שם יהיה לנו
בית גדול,רכבים חדשים,וזו שכונה מפוארת!ממש ליד הפנימייה לאומנויות שרצית".נזכרתי
במילותייה של אמא.כבר עכשיו כשאני עומדת בכיתה אני רואה אלפיי זוגות עיניים בוחנות
אותי מכל הכיוונים,חיוכים שנפרשים על הפה של חלק מהיושבים,וכבר בליבי ספרתי לי כמה
שנראים ממש טוב!

"רוני חמודה תשבי פה".אמרה לי המורה והושיבה אותי ליד אחד מהבנים,עם עיניים כחולות
מהממות.

כך עבר השיעור הראשון,וגם השני,ובהפסקה ניגשו אליי כמעט כל הבנים ושאלו אותי
דברים,והציגו את עצמם,גם חלק מהבנות,היו שם חבר'ה ממש נחמדים.

"אני עדי".הציגה את עצמה אחת מהבנות..לא ממש יפה,עם משקפיים גדולות כאלה,שיער
מקורזל,ועיניים חומות סתמיות,ורזה כמו שלד.

"היי עדי,אני רוני".ניסיתי להיות נחמדה,והצלחתי.

"היי אני לירון".הגיח מאחוריי לפתע הבן הכי יפה שראיתי כל חיי,עצרתי את הנשימה
לרגע,שלחתי אליו חיוך מרגיע ושמרתי על ארשת פנים אדישה,

בשיעור שבא אחריי ההפסקה התיידדתי עם תומר,אותו בעל עיניים כחולות שישב
לידי.וגיליתי מישהו ממש נחמד,הוא היה מסקרן מאוד

כשנגמר יום הלימודים,הגיע אחד המשגיחים בפנימייה,והדריך אותי בקשר לכל
הדברים."שמעי,את יכולה לצאת מבית הספר רק עם אישור מההורים,את תקבלי מיטה בחדר מס'
6,לבנות אסור להסתובב במגוריי הבנים וכך להפך,אחריי שעה 10 אסור לתלמידים להימצא
מחוץ לחדרים,ובסופי שבוע את יכולה לבקר בבית".כך הסביר לי הנציג.

הוא לקח אותי לחדרי,שם הכרתי את הבנות מהכיתה שלי יותר טוב,הם היו ממש נחמדות.אחריי
שנגמר יום הלימודים,הייתי בחדרי,החלפתי חולצה והסתכלתי במראה,פתאום שמעתי את עדי
קוראת לי:"רוני מישהו מחפש אותך!".

באתי לראות מי זה היה..