אהובי היית-זיכרון נשארת...-מאוכזבת

היית האהוב שלי זה שמחבק זה שמנשק,זה שאומר מילה טובה,זה שמביע אהבה

לא הייתה לנו אהבה עם תנאים,אהבתי אותך כל כך,אף אחד אפילו לא אלוהים

יבין כמה אהבתי אותך..הייתי מוכנה להרוג את עצמי בשביל שתהיה מאושר

אבל כשנפרדנו זה היה בגללך..

לא אהבת אותי..אהבת אחרת..וכל הזמן הזה היית איתי..אני לא יקרא לזה ניצול..כי אתה
גם נתת מעצמך..מעניין שעד עכשיו אני לא יודעת מה זה היה..סטוץ?

הידלקות?..אין לי מושג..

בכיתי הרבה כשהתוודת באוזניי..בכיתי בלי דיי..

לא הפסקתי להכאיב לעצמי..לתת לעצמי לסבול..עד שהבנתי שאם אשכח יהיה טוב

ושכחתי..ואני עומדת פה ובקולי אומרת:אני סופה הייתי מכורה אלייך היום אני נקייה,אבל
בכל זאת לפעמים בלילות אני לא נרדמת וחושבת עליך..על הדברים היפים שהיו ביננו..אני
כבר לא בוכה..כי אין לי על מה..כבר לא כואב לי..כבר אני לא עצובה..רק הצלקת שהשארת
לי בלב קצת מעיקה..אבל גם היא תעבור לאט לאט עם השנים..כמו פצע שמגליד..ולמרות
האהבה החזקה שהייתה לי אלייך לא נתתי לעצמי להתדרדר..לקחתי את עצמי בידיים..אולי
בכיתי..אולי היה קשה בהתחלה..אבל התגברתי..ובזה אני גאה..נשארת רק זיכרון חמוץ
מתוק..ואת זה אני לא אמחוק..כי כל תקופה מיוחדת בחיים נשמרת..וצריך לדאוג
לה..וכשהיא מסתיימת לדאוג לאחרת..