+*+התמכרתי אליך-שקעתי בדיכאון+*+ -המכתב הכי עצוב שתראו פה

היית הירח שלי-מאיר את חיי

היית הכוכב שלי-מגשים לי משאלות,

היית השמש שלי-זורח עליי כל בוקר ומעלה על שפתיי חיוך,

היית המים שלי-לא יכולתי לחיות בלעדיך,

היית הסם שלי-התמכרתי אליך...

מאז שהכרתי אותך עניינת אותי עם האדישות שלך,אני בעצמי שמרתי על מיסתוריות ואתה
הסתקרנת ממני..

מה אני מרגישה..מה אני חושבת..מה אני יודעת..זה פשוט הוציא אותך משליטה כי לא יכולת
להשיג ממני מידע על מה קורה איתי..ולא במובן של מה המצב..

פשוט הראיתי לך צד מיוחד בי,שגרם לך לרצות להיות קרוב,ועם החיוכים הסימליים
בבוקר,והמבטים המתחלפים,הנגיעות והדחיפות הקלילות של כאילו לא במתכוון,היו הכול..זה
שמר על הקסם ביננו.

אז כשכבר העזת לשאול אותי שאלות על אהבות שלי,ואני שאלתי אותך,התברר שאתה אוהב
מישהי..כבר כמעט שנה,לא יודעת למה..התאכזבתי...

בכל מקרה הצלחתי להשכיח אותה ממך..ולגרום לך להתאהב בי-אהבתי אותך כל כך,אהבה שאף
אחד בחיים לא יבין,ואת התשוקה הזאת שהייתה לי אלייך..התמכרתי אליך.

היינו חברים שלושה חודשים-התקופה הכי מאושרת בחיים שלי..לא הפסקתי לחייך,לשמוח,וכל
דבר היה בשבילי טוב,היה לי שקט נפשי,זה עזר לי להתרכז,ובכל פעם שהפתעת אותי..הייתי
נגנבת..העיניים היפות שלך,חודרות עמוק לעיניים שלי,הידיים שלך מלטפות את הידיים
שלי,והלב שלך פועם עם שלי,הייתי נסיכה.

ואז התחיל החופש הגדול..שבשבילי סימן משהו רע..הייתה לי תחושה...

ואז כשבאחת משיחות הטלפון הנעימות שלנו..הזכרת אותה..את זאת שאהבת..העזתי לשאול
אותך מה אתה מרגיש כלפייה..וענית לי שאתה אוהב אותה..לא יכולתי להבליג..נפלה עליי
דממה בטלפון..והתחלתי לרעוד..התעשתתי לרגע וסיימתי איתך את החברות..בדיוק כשניתקתי
לך את הטלפון..נזלו ממני דמעות..כמו סכר..שעות ישבתי בוכה בוכה..כמה אהבתי
אותך..הייתי כל כך מאושרת..ועד היום..כשאני כבר אומרת ששכחתי ממך..אני מודה בשקט
בשקט לעצמי..שאת הרגשות שחנקתי אליך..יישארו תמיד בליבי..כמו צלקת..כמו
זיכרונות..הייתי נסיכה איתך...

התמכרתי אליך-שקעתי בדיכאון..

סוף...