+*+הפנימייה לאומנויות+*+ פרק 16
"נו מה כבר קרה?".אמרתי בפנים משועממות לאמא..
דיי החיים שלי נראים כמו איזה פאקינג טלנובלה..סדרת דרמה יומית..באלוהים..
"אל תדאגי מאמי,לא משהו שאי אפשר להבריא ממנו".אמרה אמא וניסתה לשכנע.
"מדהים,מה אני יגיד לך,הרגעת אותי".אמרתי לה בציניות ועשיתי פרצוף.
האחות והרופא התגלגלו מצחוק.
"כן אני יודעת,יש לי מחלת פרקים,זה קשור לכליות,ושישו ושמחו וכו' וכו'".אמרתי אני
כמו משועממת.
"כן,אממ נכון".אמרה אמא מבולבלת.
"אבל תצטרכי לקחת טיפול".עקף אבא את אמא וענה במקומה.
"איזה טיפול?".עכשיו התעניינתי.
"לא משהו קריטי חמודה,יש כדורים מסויימים,שחוליי הקדחת הים תיכונית( f.m.f) לוקחים
כדיי שבעתיד לא יהיו בעיות בכליות".
"אה סבבה..לכמה זמן הכדורים?".שאלתי.
"לכל החיים".הרופא ענה."מה אתה רציני איתי?".פתחתי עליו זוג עיניים כמו של שימי
טבורי.
"כן,תשמעי מתוקה הכדור לא מונע את ההתקפים,הוא מפחית אותם,אבל בעיקר מונע מחומר
מסויים בגוף לשקוע בכליות".הוא ענה לי.
"וזה מסוכן?".שאלתי."תראי במצבך אנחנו סבורים שאין כל סכנה,ההתקפים שאת תקבלי יהיו
לפעמים בבטן ולפעמים בפרקים ברגליים".האחות ענתה לי.
"אוקיי".עניתי.לא ידעתי איפה לקבור את עצמי,הייתי מבולבלת,אבל זה יעבור.
"הילדה שלכם חכמה מאוד".החמיאה לי האחות.הרמתי אלייה מבט וחייכתי.
"אז כמה כדורים?".שאל אבא.
"היא תצטרך לקחת 2 ביום,אחד בבוקר אחד בערב,ואחריי שבוע היא תצטרך לקחת את שניהם
בבוקר".הוא ענה.
"מקובל עליך?,יהיה לך קשה?".שאלה אמא.
"לא,איזה שטויות,הכול בשביל הבריאות,מתי אני משתחררת?".שאלתי.
"עוד שעה בערך,רק נסדיר את הטפסים".ענתה לי האחות.
"סבבה..".עניתי אני.
בנתיים כל הפמליידה יצאו מהחדר,ואני התלבשתי בבגדים נורמליים ולא בגדים מגעילים של
בית חולים..לבשתי את הגופייה הוורודה שאמא הביאה לי,ואת הג'ינס של לי-קופר.
פתאום נפתחה הדלת ועידן בא.
"נו מאמי מה קורה?".הוא חיבק אותי מאחורה ונישק אותי בצוואר.
"כלום סיפור ארוך..".עניתי לו.
"את יכולה לספר לי בדרך לביצפר?".הוא שאל.
"כן..".עניתי.
אמא ואבא החזירו אותנו לביצפר,ובדרך שיתפתי את עידן בכל מה שאמר לי הרופא על המחלה.
"אל תדאגי,אני יזכיר לך.. לקחת את הכדורים בכל פעם".הוא אמר לי ולחץ את היד שלי.אבא
הציץ עלינו מהמראה וחייך,הוא הניח את ידו על הכתף של אמא ועקף ברמזור.
הגענו לביצפר,ועידן שאל אותי:"ללוות אותך לחדר?".
"כן בטח".עניתי לו ונתתי לו יד.
כשנכנסתי לחדר,אלפיי בלונים נפלו עליי מהתיקרה,בכל מיני צבעים,כל רצפת החדר הייתה
מכוסה בנצנצים ובעוד בלונים...
"מה קורה פה?".חייכתי. הסתכלתי סביב ואז ראיתי גם את שי,ומתן החברים של עידן,ואת
מיכל ועדי.
"טוב שחזרת".התקרבה אליי מיכל וחיבקה אותי,וככה גם כולם,עשינו מעגל של חיבוק אחד
גדול.
אחר כך סתם ישבנו וצחקנו,מיכל הגנובה הזאת חיכתה את המורים,וואי זה היה קורע,שי
ומתן עשו הורדות ידיים,ומתן עם השרירים השווים שלו ניצח,אבל זה ערער על הכבוד של
עידן כשהחמאתי למתן אז הוא הצטרף גם למשחק,נגד מתן היה לו קשה,הכוח שלהם היה
שווה,בשביל לעודד את עידן נצמדתי אליו מאחורה ונישקתי אותו נשיקות קטנות
בצוואר,כשעידן הוריד את מתן הוא היה מאושר הוא הסתובב אליי הרים אותי על ידיו
והתנשקנו,כולם הריעו.
עידן ומתן לחצו ידיים,ואנחנו צחקנו,קרוב לשעת כיבוי האורות,נפרדנו מהבנים,חיבקתי
חזק את מתן ושי והודתי להם שבאו לראות אותי,אמרתי שלום גם לעידן שלי,נשיקה קטנה
בפה,חיבוק אחד גדול וזהו.
כשכבר היינו במיטה שלושתינו,שאלה אותי מיכל:"תגידי את אוהבת את עידן?".
הייתי בהלם..
דיי החיים שלי נראים כמו איזה פאקינג טלנובלה..סדרת דרמה יומית..באלוהים..
"אל תדאגי מאמי,לא משהו שאי אפשר להבריא ממנו".אמרה אמא וניסתה לשכנע.
"מדהים,מה אני יגיד לך,הרגעת אותי".אמרתי לה בציניות ועשיתי פרצוף.
האחות והרופא התגלגלו מצחוק.
"כן אני יודעת,יש לי מחלת פרקים,זה קשור לכליות,ושישו ושמחו וכו' וכו'".אמרתי אני
כמו משועממת.
"כן,אממ נכון".אמרה אמא מבולבלת.
"אבל תצטרכי לקחת טיפול".עקף אבא את אמא וענה במקומה.
"איזה טיפול?".עכשיו התעניינתי.
"לא משהו קריטי חמודה,יש כדורים מסויימים,שחוליי הקדחת הים תיכונית( f.m.f) לוקחים
כדיי שבעתיד לא יהיו בעיות בכליות".
"אה סבבה..לכמה זמן הכדורים?".שאלתי.
"לכל החיים".הרופא ענה."מה אתה רציני איתי?".פתחתי עליו זוג עיניים כמו של שימי
טבורי.
"כן,תשמעי מתוקה הכדור לא מונע את ההתקפים,הוא מפחית אותם,אבל בעיקר מונע מחומר
מסויים בגוף לשקוע בכליות".הוא ענה לי.
"וזה מסוכן?".שאלתי."תראי במצבך אנחנו סבורים שאין כל סכנה,ההתקפים שאת תקבלי יהיו
לפעמים בבטן ולפעמים בפרקים ברגליים".האחות ענתה לי.
"אוקיי".עניתי.לא ידעתי איפה לקבור את עצמי,הייתי מבולבלת,אבל זה יעבור.
"הילדה שלכם חכמה מאוד".החמיאה לי האחות.הרמתי אלייה מבט וחייכתי.
"אז כמה כדורים?".שאל אבא.
"היא תצטרך לקחת 2 ביום,אחד בבוקר אחד בערב,ואחריי שבוע היא תצטרך לקחת את שניהם
בבוקר".הוא ענה.
"מקובל עליך?,יהיה לך קשה?".שאלה אמא.
"לא,איזה שטויות,הכול בשביל הבריאות,מתי אני משתחררת?".שאלתי.
"עוד שעה בערך,רק נסדיר את הטפסים".ענתה לי האחות.
"סבבה..".עניתי אני.
בנתיים כל הפמליידה יצאו מהחדר,ואני התלבשתי בבגדים נורמליים ולא בגדים מגעילים של
בית חולים..לבשתי את הגופייה הוורודה שאמא הביאה לי,ואת הג'ינס של לי-קופר.
פתאום נפתחה הדלת ועידן בא.
"נו מאמי מה קורה?".הוא חיבק אותי מאחורה ונישק אותי בצוואר.
"כלום סיפור ארוך..".עניתי לו.
"את יכולה לספר לי בדרך לביצפר?".הוא שאל.
"כן..".עניתי.
אמא ואבא החזירו אותנו לביצפר,ובדרך שיתפתי את עידן בכל מה שאמר לי הרופא על המחלה.
"אל תדאגי,אני יזכיר לך.. לקחת את הכדורים בכל פעם".הוא אמר לי ולחץ את היד שלי.אבא
הציץ עלינו מהמראה וחייך,הוא הניח את ידו על הכתף של אמא ועקף ברמזור.
הגענו לביצפר,ועידן שאל אותי:"ללוות אותך לחדר?".
"כן בטח".עניתי לו ונתתי לו יד.
כשנכנסתי לחדר,אלפיי בלונים נפלו עליי מהתיקרה,בכל מיני צבעים,כל רצפת החדר הייתה
מכוסה בנצנצים ובעוד בלונים...
"מה קורה פה?".חייכתי. הסתכלתי סביב ואז ראיתי גם את שי,ומתן החברים של עידן,ואת
מיכל ועדי.
"טוב שחזרת".התקרבה אליי מיכל וחיבקה אותי,וככה גם כולם,עשינו מעגל של חיבוק אחד
גדול.
אחר כך סתם ישבנו וצחקנו,מיכל הגנובה הזאת חיכתה את המורים,וואי זה היה קורע,שי
ומתן עשו הורדות ידיים,ומתן עם השרירים השווים שלו ניצח,אבל זה ערער על הכבוד של
עידן כשהחמאתי למתן אז הוא הצטרף גם למשחק,נגד מתן היה לו קשה,הכוח שלהם היה
שווה,בשביל לעודד את עידן נצמדתי אליו מאחורה ונישקתי אותו נשיקות קטנות
בצוואר,כשעידן הוריד את מתן הוא היה מאושר הוא הסתובב אליי הרים אותי על ידיו
והתנשקנו,כולם הריעו.
עידן ומתן לחצו ידיים,ואנחנו צחקנו,קרוב לשעת כיבוי האורות,נפרדנו מהבנים,חיבקתי
חזק את מתן ושי והודתי להם שבאו לראות אותי,אמרתי שלום גם לעידן שלי,נשיקה קטנה
בפה,חיבוק אחד גדול וזהו.
כשכבר היינו במיטה שלושתינו,שאלה אותי מיכל:"תגידי את אוהבת את עידן?".
הייתי בהלם..
✍️ הוסף תגובה