+*+הפנימייה לאומנויות+*+ פרק 17

"תגידי את אוהבת את עידן?".שאלה מיכל.

הייתי בהלם.

"ברור שכן מה זו השאלה הזו בכלל.?!".שאלתי.

"עזבי למה אני שואלת..מה את מוכנה לעשות בשבילו?,יעני ללכת הכי רחוק?".היא שאלה שוב
אל תוך הלילה.

"אני ייתן לו את החיים שלי".עניתי לו והייתי מרוצה מעצמי.

"למה את שואלת?,נראל'י מטומטם לשאול!".עניתי לה.

"כלום,אני סתם דואגת לך..".היא ענתה.

"טוב".אמרתי אני,אבל בלב שלי לא הרגשתי טוב עם השאלה הזו.

ועוד לא הבנתי כמה שהשאלה הזו תשנה לי ת'חיים.

***

בבוקר התעוררתי על צד שמאל,השאלה שמיכל שאלה אותי בלילה הציקה לי כל-כך,נראתי
מצוברחת.

קמתי,התארגנתי,התאפרתי קצת והלכתי לכיתה.

כשהתיישבתי במקום מישהו בא מאחוריי ועצם לי את העיניים.

"נו דיי מי זה?!".התעצבנתי.

"למה את עצבנית על הבוקר.?".שאל עידן מאחוריי.

"אה סורי לא ידעתי שזה אתה,אני קצת מצוברחת".עניתי לו.

הוא בא נישק אותי בלחי ושאל מה קרה.

לא יכולתי לספר לו לפני שאני יחקור את זה לעומק אז אמרתי לו שסתם בגלל המחלה.הוא
שתק לרגע ואז אמר:"אפרופו מחלה מתי את מתחילה את הטיפול?".

"כבר מחר..".עניתי

המורה לדרמה הגיעה ועידן תפס לי את היד נענע את ראשו והלך לשבת.

"היום אנחנו נעבוד על דיאלוג ספרותי מתוך מחזה,אני רוצה בבקשה שני תלמידים בן ובת
שיציגו לנו את זה".אמרה המורה וחיפשה בעינייה אחר מתנדבים.

"אולי,סופה?".המורה שאלה אותי.קמתי בלית ברירה.

"אממ ואת מי נשדך לך?".קרצה לי המורה וחיפשה בעינייה.

"עוז בוא!".אמרה המורה לעוז שישב בקצה הכיתה.

עוז קם,הוא ידיד טוב שלי,הוא תמיד מצחיק אותי,הוא לקח את הטקסט הכתוב מידה,ואני
והוא ישבנו והתכוננו בצד,לא יודעת למה הייתה לי תחושה שמישהו מביט בי,הרמתי את הראש
וראיתי את עידן,מחייך אליי,מחזק אותי במבט,חייכתי אליו חזרה ואז המורה קראה לנו.

"אז למה,למה את לא יכולה לאהוב אותי?!".התחיל עוז את הטקסט במשחק מדהים עם
תנועות,ומבטים כמו שצריך-שחקן טוב.

"אתה לא מבין את אשר על ליבי,הלב שלי בוחר את מי לאהוב,ואם אני לא מרגישה כלפיך דבר
סימן שלא נועדנו להיות יחד".שיחקתי גם אני את האישה התמימה והרגישה.

המשכנו לשחק,ובמבטים שהכיתה נעצה בנו הבנו לבד שהמשחק היה טוב,כולם היו כמו חבורה
של עגלים פעוריי פה,במיוחד עידן.

הסצנה הסתיימה כשעוז חיבק אותי,וכאילו התנשקנו,לא באמת התנשקנו,עשינו תנועות ובכלל
הם ראו את המאחורה אז זה היה נראה ככה.

"טוב תראו,הצלחתם לרגש אותנו,זה היה מצויין,אני אפילו אשקול להכניס את שניכם לתחרות
מחזות שמשרד החינוך מארגן,אולי אתם תייצגו את בית הספר,משחק כזה לילדים בגילכם עוד
לא ראיתי,זה היה מצויין תודה,תיגשו אליי שניכם בסוף השיעור".קיבלנו את המחמאות
בחום,אמרנו תודה חייכנו אחד לשני והתיישבנו.

בהמשך השיעור היו עוד כמה תלמידים מהכיתה שניסו להתעלות על הכיתה שלנו,אבל אף אחד
לא אהב את הקטע שלהם כמו את שלנו,הייתי גאה להיות חלק מהקטע עם עוז.

בסוף השיעור כשכולם עזבו את הכיתה,בא עידן ונתן לי יד,ואז המורה ביקשה ממני ומעוז
להישאר,עידן רצה גם להישאר אבל המורה לא נתנה לו הוא התעצבן והלך.

"אני רוצה שתסעו שניכם,אני רוצה שתייצגו את בית הספר!".אמרה המורה.

"ניסע?".התרגשתי."לאן?" עוז שאל."יש תחרות אחת,שנערכת בתל אביב,אתם תצטרכו להיות שם
יומיים מטעם בית הספר עם אישור הורים כמובן,ולהציג,זה גדול עלייכם?".שאלה המורה.עוז
הנהן לי בראשו כדיי לקבל את החלטתי ואמר למורה:"אנחנו יכולים לחשוב על זה?".

"כן,תודיעו לי מחר טוב?".שאלה המורה.

"אין בעיה".אמרנו לה והלכנו...

בחוץ חיכה לי מישהו...