הדת שראתה בעולם זירת קרב בין אור לחושך
הזורואסטריזם, הדת העתיקה של פרס שנוסדה על ידי זרתוסטרא (ואשתרא) לפני כשלושת אלפים שנה, היא אחת הדתות המונותאיסטיות הראשונות בתולדות האנושות. בלבה עומד רעיון מרכזי: העולם הוא זירת מאבק מתמיד בין אהורה מזדא (אל האור והטוב) לבין אנגרה מאיניו (כוח החושך והרוע).בתוך מסגרת תיאולוגית זו, לאהבה ולנישואין יש תפקיד קוסמי. הם אינם עניין פרטי בלבד, אלא חלק מהמאבק הגדול — כל זוג אוהב, כל משפחה, כל ילד שנולד, הם ניצחון של האור על החושך.
עקרון הדואליזם והאהבה
הדואליזם הזורואסטרי — ההנחה שבעולם פועלים שני כוחות מנוגדים — יצר מסגרת ייחודית להבנת האהבה. האהבה היא ביטוי של אשא (האמת, הסדר הקוסמי) בעוד השנאה היא ביטוי של דרוג' (השקר, הכאוס).
כל מעשה אהבה — בין בני זוג, בין הורים וילדים, בין אדם לשכנו — הוא מעשה דתי, תרומה למאבק הקוסמי. הזורואסטריזם לא הפריד בין הקודש לבין החול. חיי היומיום הם העבודה הרוחנית.
בדת הפרסית העתיקה, האהבה בין בני אדם נתפסה כהשתקפות של הסדר הקוסמי האלוהי
הקבלות למסורת היהודית
הקורא היהודי ימצא כאן הדים מוכרים. גם ביהדות קיימת תפיסה דואליסטית — לא של שני אלים, אלא של שני יצרים: יצר הטוב ויצר הרע. המאבק ביניהם הוא מאבק פנימי, אך התוצאה שלו מעצבת את העולם כולו.
בזורואסטריזם: אהורה מזדא מול אנגרה מאיניו — קרב קוסמי ביהדות: יצר הטוב מול יצר הרע — קרב פנימי
- בשניהם: האהבה היא נשק במאבק לטובת הטוב
זוהי תובנה עמוקה שהזורואסטריזם, עם כל עושרו, לא הגיע אליה באותה מידה. בתפיסה הפרסית, הרוע צריך להיות מושמד. בתפיסה היהודית, הרוע צריך להיות מתוקן.
הנישואין כטקס קוסמי
בזורואסטריזם, טקס הנישואין הוא אחד הטקסים החשובים ביותר. הוא נערך בנוכחות אש קדושה — סמל אהורה מזדא — ובו בני הזוג נודרים לא רק אהבה זה לזו, אלא גם נאמנות למאבק הקוסמי. הם מתחייבים להביא ילדים, לגדל אותם בדרך האמת, ולחזק את כוחות הטוב בעולם.
"אשה טובה" בזורואסטריזם אינה רק בת זוג, אלא לוחמת באור. היא שותפה שווה למאבק. ואכן, הזורואסטריזם היה מהדתות הראשונות שהעניקו לנשים מעמד שווה בטקסים דתיים.המקבילה היהודית ברורה: "אשת חיל מי ימצא" (משלי לא) מתארת אישה שהיא שותפה מלאה בבניית הבית, בחינוך הילדים, ובעיצוב העולם. גם בטקס החתונה היהודי, הנרות הדולקים — שתי נשמות שמתאחדות — מהדהדים את סמליות האש הזורואסטרית.
ההשפעה ההיסטורית: גלות בבל וההיכרות עם פרס
הקשר בין יהדות לזורואסטריזם אינו תיאורטי בלבד. בתקופת גלות בבל (586–538 לפני הספירה) ולאחריה, בני ישראל חיו תחת שלטון פרסי במשך מאות שנים. כורש הגדול, מלך פרס הזורואסטרי, הוא שהתיר ליהודים לשוב לארצם ולבנות את בית המקדש השני.
חוקרים רבים דנו בהשפעה ההדדית. חלק מהמושגים שמופיעים בספרות חז"ל — כמו גן עדן וגיהינום, מלאכים ושדים, תחיית המתים — יש להם מקבילות זורואסטריות מובהקות. אך השאלה מי השפיע על מי נותרת פתוחה.
ההיכרות בין שתי התרבויות הייתה עמוקה ופורייה, ויצרה שיח רוחני שנמשך מאות שנים
מה שברור הוא שהתפיסה הזורואסטרית של האהבה ככוח קוסמי פעיל — לא רק רגש אלא עשייה — מהדהדת עמוקות במסורת היהודית. שתי הדתות ראו באהבה לא מותרות רומנטית, אלא חובה דתית ומוסרית, דרך להביא גאולה לעולם.
מן העתיק אל ההווה
הקהילה הזורואסטרית בימינו קטנה — כ-100,000 עד 200,000 נפש ברחבי העולם, רובם בהודו (הפרסים) ובאיראן. אך מורשתה חיה בתרבות הפרסית כולה, ובאופן עקיף — גם בתרבות היהודית.
כשאנו מדליקים נרות שבת, כשאנו מברכים על אור האש בהבדלה, כשאנו מדברים על "אור לגויים" — אנו משתמשים בשפה שלזורואסטריזם הייתה חלק מעצם יסודותיו. האהבה, כמו האור, היא כוח שמפיג חושך. וזהו שיעור שפרס העתיקה וירושלים חולקות.
