לפעמים המכשול הכי גדול בדרך לאהבה הוא לא המציאות - אלא מה שאנחנו עושות בתוכה. יש דברים שאנחנו עושות אוטומטית, בלי לשים לב, שמרחיקים ממש את האנשים שהיינו רוצות לקרב. חוקרת הפגיעות ברנה בראון אומרת שהחסמים הכי חזקים הם אלה שאנחנו לא מודעות אליהם.
מחקר הפרדוקס של הבחירה של Barry Schwartz (2004) הראה שככל שיש לנו יותר אפשרויות, אנחנו דווקא פחות מרוצות מהבחירה שלנו. במציאות של אפליקציות דייטינג אינסופיות, זה אומר שהשפע דווקא מקשה עלינו לבחור - ולהתחייב.
עשרת החסמים הנפוצים
1
פוסלת מהר מדי
הנעל לא בצבע הנכון? ביטול. ההודעה הראשונה לא הייתה מושלמת? ביטול. את מחפשת סיבות לפסול במקום סיבות לתת סיכוי. מחקר Eastwick ו-Finkel (2008) הראה שההעדפות שאנשים מצהירים עליהן מראש (גובה, משקל, הכנסה) לא מנבאות בכלל מי ימשוך אותם במפגש אמיתי. תני סיכוי גם למי שלא מתאים "על הנייר".
2
מחפשת פגמים בכוונה
הוא היה נהדר אבל... הצחוק שלו קצת מוזר. הוא היה מקסים אבל... הבחירה של המסעדה לא הייתה מושלמת. חיפוש פגמים הוא מנגנון הגנה - אם תמצאי פגם, את לא צריכה להסתכן. אבל בני אדם הם לא מושלמים, ואם תחפשי פגמים - תמיד תמצאי.
3
"נחמד מדי" = לא מעניין
הוא עונה בזמן? משעמם. הוא מתייחס אלייך יפה? "אין כימיה". את מפרשת אדיבות כחולשה ודרמה כתשוקה. מחקר Levine ו-Heller (2010) הסביר שמי שיש לה סגנון התקשרות חרדתי עלולה לפרש ביטחון כשעמום - כי היא רגילה לאדרנלין של חוסר ודאות.
4
לא יוצאת מאזור הנוחות
את הולכת לאותם מקומות, פוגשת את אותם אנשים, ועושה את אותם דברים. ואז שואלת "איפה כל הגברים?". הם לא יגיעו אלייך לסלון. מחקר Aron על הרחבה עצמית מראה שאנשים שעושים דברים חדשים ומרגשים מרגישים יותר חיים - ומושכים יותר.
5
מתמכרת לדרמה
הוא לא ענה שעתיים? דרמה. הוא ביטל ותיאם מחדש? רגש. הקשר מלא עליות וירידות? "סוף סוף מישהו שמרגש אותי". דרמה היא לא אהבה - היא אדרנלין. וכשהיא נגמרת, אין מה שיישאר. יציבות אולי לא מרגישה מלהיבה, אבל היא מה שמחזיק קשר לאורך זמן.
6
משווה כל אחד לאקס
"הוא לא מצחיק כמו דני". "הוא לא חכם כמו יואב". אבל דני ויואב? הם אקסים מסיבה. את זוכרת את הרגעים הטובים ושוכחת למה זה נגמר. מחקר על זיכרון סלקטיבי מראה שאנחנו נוטים לרומנטיזציה של העבר - במיוחד כשההווה מפחיד.
7
מחכה שזה "יפול" עליה
"כשזה יקרה - זה יקרה". "אני לא צריכה לחפש, זה יגיע". גישה פסיבית לדייטינג היא כמו לחכות שעבודת החלומות תדפוק בדלת. לפעמים צריך לצאת, ליזום, לפתוח שיחה ראשונה. מחקר מראה שנשים שיוזמות קשר (בעדינות) מוצאות יותר התאמות.
8
מספרת לעצמה "לא מוכנה"
"אני עדיין לא מוכנה". "אני צריכה עוד זמן". "כשאסיים את התואר/אעבור דירה/ארד במשקל - אז אתחיל לחפש". תמיד יש סיבה לדחות. אבל הזמן עובר, והתירוץ הזה יכול להימשך שנים. מתי בדיוק תהיי "מוכנה"?
9
מסתתרת מאחורי "עסוקה"
"אין לי זמן". העבודה, הלימודים, החברות, חדר הכושר, הסדרה החדשה. לוח הזמנים שלך מלא, ואין בו חור לאהבה. אבל האם את באמת כל כך עסוקה, או שאת משתמשת בעסקות כמגן? בראון (2012) מזכירה שעסקות כרונית היא לפעמים דרך להימנע מפגיעות.
10
מפחדת מפגיעות
כל החסמים הקודמים מובילים לכאן. פחד מפגיעות הוא השורש. להיפתח, להראות מי את באמת, להגיד "אני רוצה אותך" - זה מפחיד. כי מה אם ידחו אותך? אבל בראון (2012) מוכיחה שפגיעות היא לא חולשה - היא התנאי ההכרחי לקשר אמיתי. בלי פגיעות אין אינטימיות.
מחקר של Iyengar ו-Lepper (2000) - ניסוי הריבות המפורסם - הראה שאנשים שהוצעו להם 24 סוגי ריבה קנו פחות מאלה שהוצעו להם 6. ההקבלה לדייטינג ברורה: יותר מדי אופציות = פחות יכולת לבחור, פחות שביעות רצון, ויותר "ייתכן שיש משהו טוב יותר".
