דמיון...

היא יושבת לבדה בחדרה האפור

קוראת את הספר, הפרק האחרון

בספר הזה היא מצאה את עצמה

היא הייתה זהה לאותה הילדה

שתיהן היו כה רקות, עדינות ויפות

אך באותו הזמן היו לגמרי שבורות

מבחוץ הכל נראה טוב ויפה,

אף אחד לא חשש שזה מה שיקרה

היא נהגה לא לישון בתקופה האחרונה

ולכן כל פרט קראה היא קראה בקפידה

על אותם הדפים היתה עוברת פעמים רבות

ומשפטים אחידים נהגה לזכור

באותה הנערה היא ראתה את עצמה

כי לשתיהן הייתה צלקת מאותה הסיבה

ורק בעיניהן היה אפשר לראות את עומקה

לאף אחד לא סיפרו על מה שקרה

איך נאבדה להן האהבה הראשונה

ואיתה התקווה והאמונה

הן היו עוד תמימות ולכן לקחו את זה קשות

שתיהן חלמו תמיד על נסיך מהאגדות

שיבוא ואיתו יעלמו כל הצרות

אך כשהבינו שזה לא יקרה לעולם

התחילו לאט להיעלם מהעולם

עם דמעות בעיניים ומלא ריגושים בלב

לבסוף היא הגיעה לאותו המקרה

בעמוד האחרון של הספר הזה

היה מתואר בקצרה המעשה

של אותה הנערה שהחליטה ללכת לעולמה

שבו כפי שאמרה היא תתחיל להרגיש נסיכה

היא בחרה לא לקרוא את ספרה עד הסוף

והחליטה ללכת בעקבות

אותה הנערה שבה ראתה את הנפש התאומה

הן נפגשו לבסוף בעולם המלאכים

בעולם שאין בו רעים אין אכזבות ואין אנשים

ובכל זאת כל ערב לפני השינה הן היו בוכות

אבל עכשיו לפחות אחת לשניה ולא בודדות

הן היו מאוד מאושרות כי שם הרגישו נאהבות

את הספר הזה אף אחד לא יקרא אף פעם

כי הוא נקבר יחד איתן



מקווה שנהניתם לקרוא...