קר לי..

קר לי..אני צועדת בחוף..


קר לי..ורגליי יחפות..


אדוות הגלים חודרת לי בין האצבעות..


ומה שנותר לי הוא רק לקוות..


מרימה את הראש..נושמת אוויר..


שואלת את בורא עליון..


למה את הסבל הזה אותי אתה מעביר..


זה לא החרוז הראשון,


ובטח שלא האחרון..


מגששת באפלה על חולות הים..


הכל היה פשוט כל כך מושלם..


תחושה של החול מעבירה בי צמרמורת..


מתעטפת בידיי מנסה לגבור על הקור.


העיניים שלי דומעות.. אולי זה מהרוח..


נזכרת במשפט: "הכל פתוח.."


אבל אצלי זה כבר מאוחר...


זה עבר..


נותרתי בלעדיי..


חולצת ממני את כל זיכרונותיי..


מקנחת ממני את כל הכאב..


מעולם לא ידעת להגיד: "אני אוהב"..


שפתיי מתכווצות..ועיניי דומעות..


ידיי אוחזות בראשי..שלא יפול..


איך אני מוחקת עכשיו את הכל..


זר ניגש- אפשר לעזור?


לא,תודה..רק אם תחזיר את הגלגל לאחור.


פוסעת חזרה מהים עוד מרגישה את הצינה..


לא אני לא כזו,


לא שומרת לך טינה.


מחר זה יום חדש..


השמש תזרח..


ואני?


אולי אני אשכח.