אתה..

יום חורפי..


בדצמבר קודר ועמוק..


אתה לבד..


מציץ מחלונך לרחוב שממול..


בשלכת השקטה והטריה..


אתה סלע, אתה אי.


בנית חומות..יער עמוק ועצום.


ולאף אחד אין מעבר אליו.


אתה לא צריך חברות, חברות גורמת לך כאב..


אתה בז לצחוק ולאהבה..


אתה סלע, אתה אי..


אמרת לי לא לדבר על אהבה..


כי שמעת את המילים האלה לפני כן.


זה שם..מנמנם בזיכרונך.


אתה לא תטריד את הלב ברגשות שכבר מתו..


אמרת שאם לא היית אוהב אז לא היית בוכה..


אתה סלע, אתה אי.


יש לך את הספרים שלך..


ואת השירה שלך שתגן עלייך..


אתה מוגן בנשק שלך..


מתחבא בתוך החדר שלך..


בטוח בתוך הרחם שלך..


אתה לא נוגע באף אחד ואף אחד לא נוגע בך.


אתה סלע, אתה אי..


כי בעצם סלע לא מרגיש כאב..


ואי לעולם לא בוכה..