טינקרבל...!

קרן אור יפת כנפיים
נתפסה היא במלכודת
קרן אור קטנה
בתוך אהיל סגורה
מתפתלת ובוכה
כליפרוץ אל העולם רוצה
חבטות כבדות ניסתה
אך רק בגופה הזעיר פגעה.
בוקר ולילה היתה נשמתה בוכייה
עד שיום בהיר אחד,
פתע אל מול עניה התגלה.
היה זה איש קטן,
יפה תואר לבוש פישתן,
בעדינות ורוך מאופיין
בין רגע נכבש לבבה.
ראה הוא ביופיה
וזיהה את דמעותיה וכאבה
לפתע ניגש אליה ולחש: "טינק? הזאת את?"
"פיטר?" אהבתה הראשונה חזרה אל ליבה
"טינקרבל??" שאל בשנית.
"אני זאת , אני, חיפשתיך בכול אוצרות הטבע
עד שלכדוני כאן" ענתה
"צאי, צאי אל העולם יפת כנפיים
עופי אל הטבע שם הוא מקומך"
אחז בידה: "פיה קטנה הישארי עימי."
חיש נזכרה באהבת הגדולה
"לא אוכל פיטר אין אני זהים אהבה אינה תתקיים
אותך תמיד אהבתי ולא אוכל לאהוב עוד"
"הרי פייה את !" ענה . "כול שתבקשי יתגשם,
בקשי אותי לאהבת ליבך אהיה שלך, איתך."
חיש בין רגע הפך פיטר לפיון קטן
עם כנפי משי ומלא אור ,חיבק אותה חזק
"אוהב אותך" ענה
"טינק, טינקרבל שלי...
תמיד אותך רציתי
בואי ונצא יחדיו למסע שלא נגמר...
תמיד נהיה ילדים , תמיד נהייה פיות
וונדי סילחי לי אך אהבתי אליך אינה יכולה להתקיים
אנו שונים, את בת בשר ודם
ואני, אני פיון קטן
מאוהב באור , בניצוץ
בנצח ובטינקרבל"...


יפה.