מבקשת תחנינה

יושבת כאן


על האבן הקרה


וליבי כואב


מרגישה שוב דקירה


מביטה בשמיים


ומבקשת תחנינה


מתי כבר אפסיק להיות מעונה.?


יושבת כאן


 על האבן הקרה


ועולה שוב לראשי אותה השאלה


מתי כבר אפסיק להיות אסירה


לאותה התחושה


שאני כבר לא איתך


שאתה כבר לא תחזור


ושהכל נהיה


 שחור


 


 


בוכה שוב לאלוקים


שיחזיר אותך אלי


באנקה של כאב מתגברת


ועוד עצב ועוד עצב


אני לאט לאט אוגרת


ומצבתך עוד חמה


ודמעותיי זולגות לאדמה


אך אין להם תשובה


ולא נשמעת מהומה


 


אין לי נחמה


אני לבד


באדמה.


מביטה שוב בשמיים


ומחכה לגאולה


אך אני לא רואה אותה באופק


וליבי מגביר את התפילה.


 


 


אני כאן באדמה


אך אתה בשמיים


והאוויר חוצה את ליבנו לשתיים


כבר לא מתאפקת


זמן עבר


ואני לא מתחזקת


לאט לאט


אני יותר מתפרקת


הזמן מרפא את כל הפצעים


אך אצלי הם רק הולכים וגוברים


 


רוצה להיתקרב אליך


שנהיה ביחד שנינו


תראה.


איך החיים והמוות מפרידים בינינו


 


בוכה שוב לאלוקים


שיחזיר אותך אלי


באנקה של כאב מתגברת


ועוד עצב ועוד עצב


אני לאט לאט אוגרת


ומצבתך עוד חמה


ודמעותיי זולגות לאדמה


אך אין להם תשובה


ולא נשמעת מהומה