את,נפש שעזבה..

כמו יהלום שנמצא בלב,כמו חיבוק מלב אל לב,משהו,משהו לקח לי אותך....הלב שלי הבטיח שתחזרי-אך לא חזרת. ורק גופה ללא נשמה נותרה,משהו בליבי נקרע ,נחטף.אינני מי שאני יותר,בלעדיך,אנשים יחשבו שאני מטורפת,שאני כל כך אותך אוהבת..רק תגלי לי מה עכשיו יכול לקרות,מה עוד בשבילך אני יכולה לעשות,ובבקשה איך למנוע מסחף הדמעות שפורצות.אני יודעת שזאת לא אשמתי,ושגם את-אוהבת אותי..ביום שהכרתי אותך התאהבתי בך,ומבלי לשאול אחרים כבר היית שלי,מאז האמנתי באהבה ממבט ראשון,הכרתי לך את אמא,שנורא אוהבת חיות הכרתי לך את אבא שהוא קצת פחות,ואת שאר המשפחה,שהייתה גם המשפחה שלך.לפעמים החזקתי אותך ומרוב אהבה פשוט רציתי למחוץ אותך,את היופי שלך,את העדינות שלך,את האהבה שלך..היית משוב, היית הקרן האור היחידה שפרצה בחדר,בשבילך היית חוזרת הביתה,בשבילך לא התעצלתי ונתתי לך את ליבי...איפה הוא עכשיו יקירה...האם האדמה בלעה אותך?...ולמה... עכשיו את גוף בלי חיים,בלי תקווה,בלי אויר,בלי קרני השמש בבוקר,הכל עכשיו מלא חול,באדמה,בחושך...ואני שומעת אותך צועקת מבקשת את ליבי,נקרעת לגזרים,מתנוענעת מצד אל צד, כל הדרך התפללתי שתשיבי לעצמך את הנשמה שלך,כל הדרך רציתי שתתעוררי,לא האמנתי שאת כבר הלכת,לא רציתי את האמת,רציתי לראות אותך שוב כשאת אוכלת ומסתכלת עליי עם העיינים שלך,שאותם עיניים תמימות נסגרו ולא ישובו,אותן ידיים קטנות,ובטן מלאה באהבה.כולי מלאת דמעות,כואבת,רוצה אותך חזרה,רוצה ולא מרפה,חייה כל כך קטנה עם כל כך הרבה אהבה...אני לא חושבת שאוכל לאהוב עוד משהי כמוך,למה אני בוכה,למה כולי רועדת....מה יהיה עליך עכשיו בטח קר לך שם,אמרו לי שעכשיו את יושנת,מנמנמת,חולמת חלומות טהורים,חולמת עליי ועל כל האחרים, ושאמא אדמה לקחה את תפקידי,ואיתה את תמשיכי להיות מי שאת עכשיו,רציתי שיהיה בליבי את השמחה, את השמחה הזאת -שאת נמצאת לצידי,אנסטסיה מה יקרה לי? האם שמעת אותי מתפללת ונוגעת לך בקבר הקטן שעשינו לך? ראית כמה אני אהבתי ואוהבת אותך? ראית שלא ויתרתי והאמנתי שאת עוד נושמת?את רואה אותי עכשיו?-מלאת דמעות וגעגועים,כמו משהו שבאמת מאבדים.אנסטסיה,האוגרת הסיבירית היפה באוגרים........שלך לנצח אמא