לא תבין.....

כשהשמש שוקעת,


הלב מתעורר


וילדה מתגעגעת לזמן אחר.


ציפורני הזכרונות נעוצות בלב,


ודם הדמעות פורץ בכאב.


הסבל בתוכי גדול כמו הים,


את הלב שלי לא הבנת מעולם.


כשפרסתי זוג כנפיים לעוף לזרועותייך,


חתכת את השמיים שחיברו אותי אליך.


כשהאש בשלכת עטפה חלום בוער,


הילדה רצתה ללכת לחפש מקום אחר.


חיפשתי אחרייך כשעפתי במרומים,


לשכב בין זרועותייך לעולמי עולמים.....


את הבכי שבכיתי לא שמעת לעולם


ואם לא תשמע אותן אף-פעם,


לא תבין אותי לעולם!