כשהלב מסרב לשכוח...

זה התחיל כמה שבועות לפני תחילת החופש של כיתה ח'.

נדלקתי על ילד אחד בשיכבה שלי..

בהתחלה זה לא היה משהו ממש מיוחד... זאת הייתה סתם הידלקות כזאת..לא סיפרתי על זה
לאף אחד..

אבל לאט לאט זה התחיל להתפתח ליותר מזה...התחלתי להתאהב בו!

ידעתי שזאת הייתה טעות כי הוא מאלה שלא כל כך מתאימים להיות עם חברה.. הוא מאלה
שדופקים וזורקים..!

וככה התחיל החופש הגדול, עדיין אהבתי אותו, ולא אמרתי לו כלום..

יום אחד היינו בבריכה וגם הוא היה... לא יכלתי להוריד ממנו את העיניים, חברות שלי
שמו לב לזה והן גם שמו לב לעובדה שאני לא מפסיקה לדבר עליו..

הן שאלו אותי על זה ולא הייתה לי ברירה אז סיפרתי להן על זה שאני אוהבת אותו עוד
מלפני החופש. הן הבינו אותי לא שאלו שאלות ולא כלום.

אחרי כמה שבועות (שבהם לא הפסקתי לחשוב עליו) באיזשהו ערב אחד חברה שלי הזמינה אותי
ועוד 2 חברות לישון אצלה כי היה לה בית לבד. היינו אצלה וזה, ואז בערך ב 3 ומשהו
בלילה אני וחברה שלי ישבנו במרפסת ודיברנו עליו... אמרתי לה כמה שאני אוהבת אותו
וכמה שאני חושבת עליו וכמה שאני רוצה להיות איתו והכל. ואז היא אמרה לי: "אולי נשלח
לו הודעה?" בהתחלה לא הסכמתי ואמרתי בשביל מה וזה, זה לא יעזור לי בכלום. ואז חשבתי
על זה שוב ואמרתי לעצמי אולי זה יהיה טוב שהוא סוף סוף ידע שאני רוצה אותו.. אז
אמרתי לה: "טוב יודעת מה? בואי נשלח לו הודעה.." ישבנו כמה דקות והתלבטנו איזה
הודעה לשלוח לו.. ואז היא לקחה את הפלאפון וכתבה: "____ מה המצב זאת _____.. יש
לידי מישהי שרוצה אותך.." היא לא אמרה לו שם כדי שהוא ינסה לשבור ת'ראש קצת חחח.
למחרת בבוקר חבר שלו שלח לנו הודעה לאייסיקיו והתחיל לשאול מי זאת וזה ורק בסוף
אמרנו לו שזאת אני... לא ידעתי מה עבר לו בראש כשהוא שמע שזאת אני שרוצה אותו וגם
לא ידעתי אם יכול להיות מצב בינינו או לא. במשך שבועיים לא ניסיתי לדבר איתו ולא
לשאול אותו ולא כלום. רק חשבתי וחשבתי ותיכננתי את השיחה בינינו, איך הוא יגיב
כשאני אשאל אותו מה הלאה? אם יש לי סיכוי להיות איתו או לא? יום אחד אני וכמה חברות
שלי יצאנו לאיזשהו מועדון שיש אצלנו בעיר. ידעתי שהוא יהיה שם וידעתי שאני חייבת
לדעת מה הוא חושב. אז תכננתי לדבר איתו שם. באתי לשם עם כל כך הרבה ביטחון וידעתי
בדיוק מה אני רוצה להגיד לו.. ישבנו קצת בפנים ואז ראיתי אותו נכנס.. הוא נראה כל
כך טוב!! הוא התקרב אליי, והלב שלי התחיל לדפוק, הוא הסתכל לי בעיניים במבט מוזר
כזה, במבט שאומר כאילו שהוא יודע הכל! במבט שנראה כאילו שזה מביך אותו לבוא להגיד
לי שלום כשהוא יודע שאני אוהבת אותו.. הוא בא, נתן לי נשיקה והמשיך ללכת. עבר קצת
זמן..רקדנו, ישבנו, דיברנו, שתינו.. ואז כולם התחילו ללחוץ עליי שאני אלך לדבר
איתו... לא יכולתי! הרגשתי כאילו הרגליים שלי דבוקות לרצפה!, קפאתי במקום! רציתי
ללכת לדבר איתו, אבל לא יכולתי.. המילים התבלבלו לי..שכחתי כל מה שתכננתי להגיד
לו..היה לי בלאק אאוט! ישבתי קצת, נרגעתי והלכתי אליו.. אמרתי לו: "אני יכולה לדבר
איתך שניה?" והוא אמר לי: "כן.." עמדנו ליד השירותים..(מצאנו לנו מקום הא?) ואז
ניסיתי לדבר, אבל לא יכולתי.. המילים לא יצאו לי מהפה.. הלב שלי דפק כל כך מהר,
הרגשתי שאני עומדת להתעלף... אבל אז פתאום הצלחתי... דיברתי! חח אמרתי לו: "אתה בטח
יודע על מה אני רוצה לדבר איתך..." אז הוא אמר לי: "לא, אני לא יודע.." אמרתי לו:"
נו באמת.." (הסתכלתי עליו במבט כזה של "נו תעשה לי טובה..) אז הוא אמר:"אהה.. על
זה.." אז אמרתי לו:"כן.. על זה..." ובמשך כל השיחה אני כולי רועדת (להגיד למישהו
שאני אוהבת אותו זה לא הצד החזק שלי..) ושאלתי אותו אם הוא חושב שנוכל לנסות ולראות
מה יצא מזה.. והוא אמר שזה לא בראש שלו עכשיו.. שהוא לא כל כך רוצה חברה כרגע
והתחיל להמציא לי תירוצים וזה..אז אמרתי לו טוב סבבה אם אתה לא רוצה...

ואפשר להגיד שנפרדנו כידידים.. אחרי הערב הזה עשיתי כל מה שאני יכולה כדי לשכוח
אותו..כי ידעתי שאין לי שום סיכוי איתו.. ככה עבר לו החופש..והוא עדיין אצלי בלב..
ואז הכרתי מישהו חמוד והיינו במין קטע.. אבל הרגשתי שזה לא הולך לשום מקום.. לא
הרגשתי אליו כלום.. אז אמרתי לו שאין מצב שנהיה ביחד כי אני לא מרגישה אליו כלום..
ואני לא יכולה להיות עם מישהו שאין לי אליו שום רגשות.. אבל במשך הסיפור הזה לא
חשבתי כל כך הרבה על ____. אבל אז ביום הראשון של בצפר ראיתי אותו וזה לא שהכל חזר
אליי מיד, אבל נזכרתי בכל מה שהרגשתי אליו והבנתי שלא שכחתי ממנו לגמרי.. וככה כל
יום הייתי חושבת עליו עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. בתחילת השבוע השלישי בבצפר נסענו
לטיול. בבוקר של הטיול כשהגעתי לבצפר ראיתי אותו וזה כאילו שכל הרגשות שלי אליו
חזרו! לא יכלתי להפסיק לחשוב עליו ולהסתכל עליו כל היום..! בערב כשהגענו למקום שבו
הקמנו את האוהלים שלנו... אני וחברה שלי ישבנו בתוך האוהל ופתאום הוא נכנס.. הוא
ביקש מחברה שלי לצאת... היא יצאה.. והוא נשאר איתי בפנים.. דיברנו קצת..ואז הוא שאל
אותי שאלה לא צפויה... "יש מצב שנזרום....?" אני יכולה להגיד שהייתי בשוק! אבל כל
כך אהבתי אותו שבעצם רציתי שנזרום... אז אמרתי לו:"אממ.. יש.." ואז הוא נשכב עליי
ונישק אותי! הרגשתי כל כך קרובה אליו... כמו שבחיים לא הרגשתי קרובה אל
מישהו...התנשקנו והתנשקנו ופתאום הוא בא אליי ביציאה:" אני יכול לשלוח ידיים..?"
ואני אמרתי לו:" תלוי לאן......!!" ואז הוא התחיל לגעת בי..ובחלק מהמקומות שהוא נגע
לא כל כך הפריע לי.. אבל הוא ניסה לעשות דברים שלא כל כך מצאו חן בעיני.. ואת מה
שלא אהבתי אמרתי לו שיפסיק! היינו בערך חצי שעה באוהל.. וכל שניה מישהו אחר הפריע
לנו.. ואז הוא אמר לי:" טוב יודעת מה? אני אלך עכשיו ואני אחזור עוד איזה רבע שעה
כשכולם ילכו.." אמרתי לו טוב הוא נישק אותי ויצא.. ישבתי כמה דקות לבד באוהל
וניסיתי לעכל את מה שקרה איתו, אפילו צבטתי את עצמי כמה פעמים כדי לבדוק שאני לא
חולמת.. כל כך הרבה זמן חיכיתי להתפתחות כזאת איתו, כל כך הרבה זמן חיכיתי לאיזשהו
משהו שיקרה בינינו...וזה קרה! הייתי כל כך מאושרת! יצאתי מהאוהל וישר חברות שלי
תפסו אותי והתחילו לחקור אותי... הלכתי עם 2 החברות הכי טובות שלי לצד וסיפרתי להן
הכל.. הן היו בשוק! הן לא האמינו שבאמת הגענו למצב כזה אני והוא... ומאז, אחרי
הטיול ניסיתי ליצור כמה סיטואציות כדי שנהיה שוב ביחד.. ובאף אחת מהן לא קרה כלום!
ואז הבנתי שהכל בעצם היה סתם בשבילו! שהוא לא מתכוון שיצא מזה כלום! הוא פשוט היה
חרמן, ואני הייתי שם, מסונוורת ממנו ומהאהבה שלי אליו שאפילו לא שמתי לב שהוא ניצל
אותי! שבוע ומשהו אחרי הטיול, גיליתי שיש לו חברה! הרגשתי כאילו מישהו בא והוציא לי
את הלב מהמקום! כל כך כאב לי.. לא הפסקתי לבכות..אפילו שידעתי שהוא איתה סתם בשביל
לחרמן אותה ולא יותר.. שהוא לא אוהב אותה או מרגיש אליה משהו, כל כך כאב לי לחשוב
עליהם ביחד.. עכשיו אני לא יודעת מה נסגר ביניהם, אם הם עדיין ביחד או לא.. אבל כל
מה שאני יודעת זה שבזמן שאני יושבת ובוכה עליו.. הוא מתחרמן כל יום עם איזה מישהי
אחרת.. וזה כל מה שחשוב לו.. ושלא יצא ממנו יותר מזה...



באיזשהו מקום עוד יש בי תקווה שיהיה משהו בינינו.. משהו יותר מסתם סטוץ חסר משמעות
בשבילו.. שאני אהיה בשבילו יותר מסתם איזה אחת שהוא חירמן בטיול בכיתה ט'..

משהו שהוא לא ישכח כל כך בקלות!