האביר שלי

אני לא יודעת מה לכתוב אבל אני רוצה.
אני רוצה לכתוב שאני אוהבת אותך הכי בעולם ושאני מוכנה לעשות הכל למענך ובשבילך ואיתך- אבל אני לא.
אני רוצה לכתוב שאני לא בטוחה באהבה שלנו לגמריי ושאני לא בטוחה שאני אוהבת ושאתה אוהב- אבל אני כן ואתה.. בהרבה יותר.
אני רוצה לכתוב שאתה אהבת חיי ושהיית ושתמיד תהיה ובגלל זה אנחנו כבר כל כך הרבה זמן יחד- אבל אלה לא המחשבות האמתיות שמסתובבות לי בראש כי להפך, אני רק חושבת כל הזמן על היום שבו ניפרד, לא כי אני רוצה אלא כי זה נראה לי נורא ליגיטימי.

אבל אני אוהבת אותך.
אני אוהבת לדעת גם בימים עצובים שיש מישהו אי שם שאוהב אותך מאוד מאוד.
אוהבת לדעת שגם כשאני אהיה מדוכאת אתה תבוא ותנחם, ותבין.
אוהבת לדעת שלידך אני יכולה להיות הכי משוגעת ומופרעת ומוזרה שבעולם כי אתה כבר מכיר אותי, ואוהב אותי, לא חשוב מה אני אגיד או אעשה.
אוהבת לדעת שאתה שם, תמיד, איתי.

אז אני לא מוכנה לעשות למענך הכל וללכת איתך באש ובמים.
אבל אני מוכנה לאהוב אותך המון המון, לעוד הרבה זמן, האביר על הסוס הלבן.