גלגול יומי

כל בוקר שאני מתעורר זה כאילו אני נולד .

בחורף זו בכלל לידה קשה , להיחלף מהפוך ברווח של עשרה אצבעות.

כל בוקר אני שוטף מעצמי את השלייה של הלילה , את הקרום של הרחם החם

שיצאתי ממנו מצטער בכלל שנולדתי ליום חדש .



כל יום הוא כמו חיים , ומיום ליום הם משתנים . יש ימים של עשיר וימים של עני,

יום של שכיר ויום של עצמאי , יום של יפה ויום של מכוער .



בתחילת היום אני כמו תינוק , הדיבור קשה , ההליכה וממש כמו ילד אני צריך להסביר את עצמי למבוגרים .


לקראת ערב אני כבר נהפך לזקן , גבי כפוף ושרירי כואבים , קולי
חנוק ועיניי חצי עצומות , סופר את השעות למוות המחכה לי במיטה .



כל לילה שאני נרדם זה כאילו אני מת .

ישנת לילות של התאבדות ויש כאלו של מוות ממחלה , אבל אני הכי אוהב
את המיתה הטיבעית , משקיע את ראשי בכרית ומחכה לעיני שיעצמו

משחזר את חיי היום וממתין לגלגול הבוקר הבא .