טיפות ליבנו.

חצות.


עננים שחורים מכסים את שמי הלילה, הכל נראה כה קודר, כה אפלולי, כה עצוב.


כן, אלו השמים שבוכים יחד איתי, טיפות שחורות מטפטפות על חלוני, הן צועקות ממש כמותי,הן מרגישות. אלו לא סתם טיפות! אלו טיפות של דם, טיפות של ייאוש ואכזבה, טיפות ליבי.


בעולם האגדות: סינדרלה מאבדת ממש ברגע זה את נעל הזכוכית ואת הנסיך שלה. היא חוזרת להיות מוזנחת כמו שהייתה, ועכשיו נסיך שלי איבדתי אותך.


האש שהמיסה את ליבי ואת ליבך ויצרה מהם לב כה גדול וחזק,כה מושלם! דעכה. אולי בגלל דמעותיי? דימעותייך? הלב שלי התנפץ. ועכשיו אני אתחיל לחבר אותו, אני אמשיך לצעוד גם אם ארגיש שבכל צעד כאילו דרכתי על מחטים בוערים. אני אתגבר.


 


 


את המכתב הזה כתבתי כשהייתי בדיוק בת 14 עברה חצי שנה מאז והיום אני מפרסמת את זה! תרגישו חופשי להגיב...... זה האיי סי מי שרוצה לדבר: 3833909