חברי החייל....

אני יושבת עכשיו בבית...אחרי שיחת טלפון שנמשכה בדיוק 5 דקות...


ואני בוכה...ולו רק בגלל שאני יודעת שרע לך, אני מנסה לעודד, לתמוך, לעזור אבל בעצם אני מכאיבה גם לעצמי...כי בעצם המילים שיוצאות מהפה שלי זה לא מה שאני באמת מרגישה, ולא מה שאני באמת רוצה...אתה מדבר מהבטן, מהלב...ואני להפך מתוך תסכול...מתוך דאגה... ומנסה לעזור להורים שלך לדרבן אותך להיות בוגר וחייל מוצלח....


תקשיב...אני אוהבת אותך...חשבתי על מה שדיברת איתי, ואיך אמרת לי...את לא באמת מתכוונת, תאמיני לי שזה לא מה שאת רוצה, כי את יודעת שזה יקח לפחות חודשיים...ובחודשיים האלה אני לא רוצה לראות אותך רק 8 פעמים כמו שיצא, אלא 8 פעמים ביום....אהובי, למרות שחשבת...אני לא רוצה להיפרד! תפסיק לדבר ככה! אני אוהבת אותך ורוצה להיות שלך לעדדדדדדדדד!