שובר את הדממה..

היא עוצמת את עינייה...וחולמת...על הימים, השעות, הדקות ,הרגעים ,האהבה והסבל...


היא שוב בוכה...מזילה דמעה..על אהבה שנעלמה..


היכן הרגעים?היא שואלת..ודממה יש מסביבה...


היכן הימים?היא שואלת...והשקט כאילו נאחז בה...


היא סובלת....בגלל האהבה....


הרגעים והימים ניהיו כקפואים חרוטים...בזכרונה...


הרגשות נשארו...אבל בליבה...


היא איננה שואלת עוד....


רק הבכי שלה...שובר את הדממה...