היית כל העולם שלי

היית הכל בשבילי,


האוויר שלי לנשימה,


וכשהלכת לי,


נחנקתי מרוב דמעות ואהבה,


חנקת אותי בלי ידיים,


זה דבר שאי אפשר להסביר,


תמיד חשבתי עלינו כעל שניים,


אבל אתה ראית אותי כאוויר,


המגע שלך ליטף אותי,


הרגשתי שאתה חושק בי,


חשתי אהובה ומוגנת,


ואתה באת וניפצת את החלום,


והשארת אותי בודדה עד עלום,


ידיך הבשרניות נשמטו,


שפתיך העבות וזקנך הגברי,


נשארו כזיכרון מר ועצוב,


זיכרון של אהבה ללא גבולות,


ששברה את כל המחסומים,


אבל כשהגיעה למכשול האמינות,


נכשלה כנגד כל הסיכויים,


למה הלכת? היה לנו כל כך טוב ביחד,


עזרת לי להתגבר על כל פחד,


אבל כשהיית צריך להוכיח את עצמך,


שברת את גופי לרסיסים,


ואת נשמתי לחלקים,


עד היום אני מנסה לחבר הכל,


השארת אותי מושפלת, בודדה, פגיעה והחשוב מכל,


עזבת אותי לטובת אחרת,


לטובת מופקרת!,


לא חשבת עלי ועליך,


חשבת על מה שאני יתן לך ועליה!


אז יש לי בשורה בשבילך,


אני התגברתי אבל השארת פצע בתוכי,


שלא מגליד עם הזמן,


אלא נשאר לעולם!