אני צריכה שתענו לי אם אתה מכירים את כל הרגשות האלה שאני עכשיו כותבת ואם כן אז האם זאת אהבה???????

שאנחנו רואות אותם הלב שלנו עוד מעט יוצא מהמקום..

גם אם אנחנו בשיא החורף אנחנו מרגישות רק חום....

המילים יוצאות בבלגן ואנחנו לא שמות לב למה שאנחנו אומרות

פתאום רק הוא מעניין אותך וחוץ ממנו הכל שטויות...

בא לנו לצרוח שהוא נעלם לנו משדה הראייה פתאום

אבל אנחנו לא צורחות כי השכל שלנו לא במקום...

אחרי שהוא הולך אנחנו חושבות כל שנייה ביום

וכשרק אומרים את השם שלו יש פתאום בגוף מין כזה חום

אנחנו מחפשות אותו בכל מקום גם אם אנחנו יודעות היטב שהוא לא נמצא ולא יגיע

והעייניםם זזות מצד לצד שאולי יקרה משהו מפתיע...

וכשאנחנו איתו מדברות ומה שאנחנו מרגישות לו אנחנו מספרות

קורה שהוא מתנצל ואומר לא!!! ואז מתחילות הצרות....

אנחנו רודפות אחריו ומחפשות אותו בכל מקום...

בגוף שלנו עדיין יש את אותו החום..

וגם הלב שלנו ממשיך לדפוק במהירות מופרזת כשאותו אנחנו רואות

ואנחנו כל שנייה ביום ובלילה עלייו חושבות

אבל יש כמה דברים שלצערנו הרב משתנים וזה לקח בדרך כלל כמה חודשים

החלומות שלנו מתנפצים, בלילות כבר אין חלומות עלייך ועליו

בלילות אנחנו בוכות על אשליווותת על שקר וכזב....

בעיניים שלנו כבר אין את הניצוץ הזה של אהבה שבאה ישר מהלב

עכשיו העיינים שלנו מסתובבות עם מבט של כאב....

ובכל פעם שאותו אנחנו רואות הכל אותו דבר רק הלב שלנו נשבר

ובעיינים אנחנו מתחילות להרגיש את הדמעות אבל את עצמנו אנחנו חונקות

כדיי שחס וחלילה אף אחד לא יבין ולא יראה

את מה שבלב שלנו קורה.....

ואחרי ימים חודשים ושנים של השפלה וכאב אנחנו מרגישות שנמאס

נמאס לאהוב אותו שאת ליבנו הוא רמס...

ואנחנו מתחילות "לשנוא" אותו ולקלל אותו ולצחוק על עצמנו על איך שהיינו רצות אחריו לכל מקום

אבל לא יעזור לנו בנות!! בלב תמיד ישאר לו מקווםם...

ואם במקרה הטוב הוא יום אחד יבוא אלינו ויגיד לנו שהוא אותנו אוהב

בלי לחשוב עמיים נמסור לו את הלב.... ושוב יחזור אותו ניצוץ בעיניים

אותם הדפיקות לב החזקות אותם הצמרמורות ואותם החלומות....

ואז כצפווי יחזרו גם הלילות עם הדמעות והעיניים העצובות...



תגיבו בנות... אוהבת ליבנת