בית הספר

יושב לי בכיתה וחושב אליך אהובה.


מחכה שהשיעור יגמר כדי לבוא ולהיצטער.


להיצטער על מילותיי ועל מעשיי.


השיעור ניגמר ואני מתקרב לכיתתך.


ניכנס לכיתתך ורואה אותך, אותך עם האחר.


למה עשית לי את זה אהובה?! מה הכח בגלל טעות קטנה?!


טעות שאת בכלל לא יודעת את סיבתה.


הסיבה להיתחמקות ולהיתרחקות זה כדי להפתיע אותך בהיתלהבות.


ואת אחרי כל כך הרבה זמן ביחד הלכת, הלכת אליו אל ה"חבר" שלי.


הצלצול ניגמר ואני חוזר לכיתה עם דמעות בפנים.


הנשיקה שראיתי לא יוצאת לי מהעיניים.


לא מבין איך זה קרה אחרי הכל אני עשיתי רק לטובה.


השיעור ניגמר, היום היסתיים הגיע הזמן לחזור הביתה.


חוזר לביתי ולא מצליח לעכל זאת אהובתי.


שאת כן כן את בגדת בי.


אחרי כל המילים היפות, ההרגשות הנעימות .


הלכת ל"חברי" וניפצת לי את כל החלומות.


בכיתי בלילות הייתי עצוב בימים.


אליך אני כבר לא אחזור לעולמים.


אולי זה לטובה, לטובה מה שקרה כי הבנתי שאיתך זאת לא אהבה.


למחרת שוב בצפר.. באתי לכיתה..ופלא כבר לא חשבתי עליך ילדה.


חשבתי על החיים בלעדייך ועל מה שיהיה אחרייך.


והגעתי למסקנה שאת לא ילדה אלא סתם נבלה.


ולא יודע מה עשיתי איתך שנתיים יא ערסית מגעילה.


 


 


אנשים אני מבקש ממכם תגובה כנה ואמיתית..


התותח שלכם חולה עליכם..


אולי השירים לא משהו כי אני עדיין חדש בזה אבל מבטיח שזה ישתפר בקרוב