בדידות אין סופית מרישקה

אני יושבת בחדר,


שומעת שירים


אני לבד בחדר,


בלי חברים


אני בוהה ברצפה


בקירות ובתקרה,


ואני, אני מרגישה בודדה.




אני יוצאת בערב עם


הרבה חברים


הם כולם שמחים


נהנים, צוחקים


אבל הם לא מבינים


שצורת הפנים


זה רק מסכה, ואני


אני עדיין מרגישה בודדה




העולם שבו אני חייה


הוא ההפך מעולם שבו


רציתי להיות


וכל מה שנשאר


זה לחלום


לחלום על העולם המושלם


העולם שאיני קיים


העולם שכול-כך מתאים לי


אבל מה הוא בסך הכול


אשליה שאני כבר לא


מנסה להגשימה


העולם הקיים נהפך


מיום ליום ליותר אחזר


וזה למרות שיש אנשים בסביבה


אני עדיין, עדיין מרגישה בודדה!