להתראות אהובי, אומרת בלחישה.... מרישקה

את מנסה לשכוח, מנסה להבין


את מנסה לברוח, רוצה להאמין


אך את לא יכולה , האדמה בולעת, היא אותך משכנעת


שיש עוד חתיכת תקווה, שלא הכול בחייך אכזבה


אבל כול מה שראית זאת תמונה שחורה


ואת נופלת לתוכה באפלה עמוקה


את צועקת לעזרה, אך הכול מסביבך שממה


בכול רק מאדם, כאילו את היחידה בעולם


פנים מפוחדים, ידיים רועדות, ודמעות שזולגות זולגות וזולגות


את מתעוררת מסיוט שלא נעלם


את רוצה להיות פה אבל את עדיין שם


הוא מושך אותך אחורה, אותו האיש


שגרם לך את כל הכאב הזה להרגיש


את מביטה בו בעיינים, ונזכרת בעבר


זה הוא אותו אחד שאת אהבתך עצר


ושוב הכול מוצף בזיכרונות


ואתה התקווה, אותם הרגשות, ואתה האכזבה


אותה האכזבה שהפכה את חייך לסיוט


והכול קרה בגלל איזה שטות, אבל זה כבר עבר הכול השתנה


ועכשיו הוא חוזר בלי להגיד מילה


את מנסה ללכת קדימה יחד עם הגווה


אך הגווה לאט לאט נעלמת ואת לא מבינה


הרי אהבתכם התפרקה לפני הרבה שנים


ודרכם נפרדה לכיוונים שונים


היה פצע טרי, ונשארה צלקת


הייתה אהבה, והיא מתרחקת


אני אומרת לה שהכול עבר ,שעכשיו כבר מאוחר


זה פשוט זיכרונות של אהבה, שנשארו לך מאותה התקופה


את מנסה לחשוב על דברים אחרים, אך הזיכרונות רבים


את פותחת דף חדש, גם עם יש בך קצת חשש


את נפרדת ממנו בנשיקה קרה


להתראות אהובי, אומרת הלחישה...