אהבה עם סוף עצוב וטרגי- חלק ה'

הגעתי לבית חולים...

לא הבנתי מה קרה איבדתי תהכרה הייתי מחוברת להמון צינורות ומכשירים.

פתאום קלטתי מישהו ניכנס לחדר שלי זו הייתה אמא שלי ישר עצמתי תעיינם אבל היא אמרה
לי

אמא:"עדן פתחי תעיינים אני יודעת שאת ערהה..."

תתביישי לך אני יודעת הכלל בושה לאחיךך גועל נפששש אני לא רוצה לראות אותך יותרר את
בכלל יודעת איך זה יכול להיגמרר...!?!?! אני הולכת להתראות לך"

לא עניתי לה רק בכיתי ובכיתי אחרי שהיא יצאה מהחדר.

דאגתי לרותם לא ידעתי איך כל הסיפור זה ייגמר..

התלבשתי והלכתי הביתה כל הדרך בוכה ורק בוכה.

הגעתי הביתה לא אכלתי כלום לא התקלחתי כל היום ישבתי באותה הפוזה עם דמעות יורדות
מפוחדת ולחוצה.

פתאום שמעתי טלפון רצתי מהר לעלות חשבתי אולי זה רותם..

אבל לא זה היה...

אני:"הלו?"

זה היה גל אח של רותם הידיד הכי טוב שלי..

גל:"כלבה שרמוטה אל תתקרבי אלי יותר אני יודע הכל שהזדיינת עם אחי ושאת אוהבת אותו
ימגעילה לכי תעבדי בפלייבוי ידוחה אחת איבדת אותי ואת בדרך לאבד עוד הרבה לא רוצה
קשר איתך זהו זה מה שרציתי להגיד לך יאלה זדייני ביי"

לא הספקתי לדבר ישר הוא ניתק תטלפון... אתם לא יודעים איך בכיתי כמו משוגעתת צרחתי
ובכיתי ושברתי דברים בבית עד שנרדמתי.

ככה ב1 בלילה התעוררתי והרגשתי שאני חייבת לנשום אוויר צח התלבשתי והלכתי ככה איך
שאני ליער הכי מפחיד בעולם תמיד היה על היער הזה סיפורים מפחידים על אונסים ורוצחים
וגנבים.

הגעתי ליער ישבתי לבד היה מפחיד פחד ממותת היה חושך מצריים

פתאום אני שומעת אנשים צורחים ומתווכחים כמו לא יודעת מהה...

הסתתרתי מאחורי העץ והזזתי את הראש כדי להציץ מי אלה.. זה היה אחי אלירן ורותם איך
ניבהלתיי הם רבו מכותת בכיתיייייייייייייייייי אף אחד לא ראה אותיי פתאוםםם שמעתי
צעקהה שלל שנייה!!111 איייייייייייייייייי

אחי דקר את רותם למוותתתתתתתתתתתת כל כך הרבה דםםםםםםםםםם יצאתיי החוצהה מהררר ואחי
נבהללללל הוא לא ידע מה אני עושה פה העפתי את אחי מעל רותםם נישקתי את רותם ואז אחי
ברחח טססס רץץץ מהיעררררר כל הדם של רותם היה על הגוף שלי רותם לא הגיב הלב הפסיק
לעבוד והוא לא נשם ידעתי שזה הסוףף... נירדממתי על רותם הייתי מכוסה בדם של אהבת
חיי...

הגיע הבוקר והרגשתי מישהו נוגע בי.. משטרה... הם לא הבינו הם אמרו לי:"ילדה מזה מה
קורה פה מזה כל הדם הזההההההה?!?!"

אני:"תעזרו לי בבקשההההה תעזרו ליייייייייייייייייי" בכיתי להם.

הם ישר הזמינו אמבולנס ואותי לקחו לתחנת המשטרה... חקרו אותי כל כך רציתי להגיד
שאחי הואא הרוצח אבל למרות ששנאתי אותו לא רציתי להלשין עליוו לא רציתי!, אמרתי כבר
שאלוהים כבר יעניש אותו..

הם שיחררו אותי ולקחו אותי לבית חולים לראות מה אם רותם...

הרופא יצא החוצה ואמר לי עם ראש למטה:"זה הססוף ילדה הוא נפטר.."

הייתי עם פה פתוח הורדתי תראש והלכתי מבית חולים בצעדים אייטטיםם עםם דם על הפנים
דמעותת שלא מפסיקות לרדת.. כל האנשים הסתכלו עלי וניבהלו מאיך שאני ניראתת...

הגעתי הביתה חיפשתי את אמא פתאום ראיתי מכתב ממנה שהיה רשום בו:

"עדן אני לא יכולה יותר עזבתי לגור בחו"ל יחד עם אבא אני מקווה שתסלחי לי שנטשתי
אותך ככהה באמצע החיים ולא הייתי לצידך.. שמרי על עצמך אני לא יחזור יותר... אמא"

הייתי בהלם מוחלטטטטטט עוד פצצהה נפלההה עליי איך בכיתיי ונפלתי על הרצפההההההה
רציתי למות!!!

החיים שלי הלכו פייפל שילמתי מחיר כבד על מה עשיתי בדיוק כמו שחשבתי...

לא חשבתי שלא אראה לעולם את אהובי ולא את אמא שלי ולא את אחי אלירן..

לא ראיתי את אחי יותר לעולם מאוד המקרה אמא לא חזרה וגם לא אבא וכמובן רותם שהלך
לעולמו ז"ל לא היה לי קשר עם חברות כלום כלום...

אם אתם רוצים לדעת אם התגברתי על זה ואיך אני היום ומה אני נעשיתי היום תחכו לפרק
הבא...