2 פתגמים שכתבת.. מקווה שתאהבווו.. מפחידים ביותר.. נופיי !

במשך השנים אני צוברת בי שנאה

שנאה לעולם הזה, ולמי שאותי ברא

כל יום מחדש אני קולטת שאין אלוהים

אם היה אחד כזה.. לא היו לי כאלה חיים

ברגע של עצב וברגע של חולשה

אני לא מחזיקה מעמד ומיד אני בוכה

בוכה ימים ולילות, שעות על גבי שעות

חושבת כל יום, מה אני רוצה עם עצמי לעשות

יש לי המון שאלות בלב, שאלות ללא תשובות

מחפשת תשובה אחת לשאלה מה אני פה עושה

רק רוצה מישהו שייחבק אותי כשרע

רק רוצה מישהו שיחזיק לי את היד כשאני עצובה

רק רוצה הורים שייתנו לי בית חם

רק רוצה לחיות טוב או לההימחק מהעולם..



=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=-=-=



זה היה אתמול, כשהלכתי לבד

הוא בא מולי והחזיק לי את היד

הוא אמר לי לא לפחד, הוא לא יעשה לי דבר

התחלתי לבעוט והרביץ, כאילו אין מחר

ניסיתי לברוח אבל הוא החזיק בי חזק

מאז אותו הרגע, כל הזיכרון שלי נמחק

לא זוכרת דבר מאותו היום והמקום,

מחקתי את הזכרונות, אבל הם מופיעים לי בחלום

אני רק זוכרת שהוא הצמיד אותי לקיר

ואז ראיתי שפנס עליי מאיר

הוא בדק איך אני נראית, ואם אני יפה

ואז הוא התחיל לגעת בי, לא אשכח את ההרגשה

ואז נפלתי וקיבלתי מכה בראש והיום אני מרגישה אחרת..

אני רק יודעת שמאז אני כותבת וכותבת

אבל יותר אני לא מדברת..





אין לי מושג איך הגעתיי לפתגמי דיכאון כאלהה

פשוט זרמתי עם מה שיצא לי לכתובב

מקווה שתאהבוו ותגיבו



נופריייי (: