המכתב הזה מוקדש לך אהוב שלי...

עמיר, המכתב הזה מוקדש לך בגלל האהבה. בגלל שנתת לי להרגיש שאני שלך, לימדת אותי מזה לאתהב בפעם הראשונה. אנחנו ניגודים אבל זה רק מקרב אותי אליך, אם יש נפשות תאומות בעולם אז אנחנו לא! אבל בגלל זה אני רק רוצה אותך יותר, אוהבת אותך, מחכה לך...  אוף זה כל כך קשה לכתוב ולדעת שאתה לא תקרא אבל אולי זאת בעצם הקלה, שלא תחשוב שאני תינוקת טיפשה.


אתה זוכר את הימים הטובים ליד מגדל המים? התופסת? אני זוכרת. זוכרת כל ריח כל מבט כל חיוך, כל נשימה שלך,  כל נגיעה שהעבירה בי צמרמורת אדירה. זוכר איך ירדתי בירידה החדה, מתפללת שתופיע ואז זה קרה? טוב אני יודעת שלא אבל אני בכל זאת מקווה.. לבשתי אז את השמלה  שכל כך לא רציתי שיראו אותי איתה... ולחשוב שפעם כל כך שנאתי אותה.  ואז הופעת כמו האביר על הסוס הלבן, נסעת על האופניים ואמרת  בגמגום, בוקר טוב, הסרפן או השמלה וחייכת מבושה.. יפה,ומאז כל כך אהבתי תשמלה.. הלכתי איתה כל יום, כל שנייה והיא עדיין שמורה במיגרה.כל כך אהבתי אותך... רציתי לקפוץ עלייך אבל התביישתי הייתי אישה קטנה עם אהבה כזאתי גדולה, שאני פשוט לא מוצאת לה מילים.


לא ראיתי אותך קרוב ל3 שנים מאז שעברתי דירה. אנחנו רחוקים רק בחצי שעה נסיעה אבל הלב שפעם הרגשתי שהוא מאוחד איתך, כבר שייך למישו אחר. בטח גם לא אכפת לך אבל אני אספר, אולי תקנא קצת אפילו טיפה זה יעשה אותי שמחה. קוראים לו שי הוא האהבה החדשה, אבל גם תקווה לשכוח אותך.  טוב אם היית קורא את זה בטח הייתה צוחק.. כזה אתה. אבל עכשיו אני רק רוצה לשכוח, ולעבור הלאה הלוואי שיום אחד תדע שאהבתי אותך. עם אתה קורא את זה וקוראים לך עמיר שטיינברג ויש לך אח תאום שקוראים לו דרור, תדע שאותך אני אוהבת.


אם בא לכם תגיבו... יותר נכון להגיד בקשה תגיבו חחח מה לעשות ללכת אליו? להשאיר בפנים?