מה אעשה בלעדיך?! למלאך שלי...עדי.

לבד במיטה, מביטה בתקרה, מסביבי אין רק אור-מוקפת אפלה. הרגשות חונקות, המחשבות מציפות, את ליבי בחשכה הן לאט לאט שוברות. עולות הדמעות, אחת אחרי השנייה הן באות, מחנק בגרון-הנשימות עליי כבדות. זקוקה לך שתושיט לי את ידך, כמו תמיד-תוביל אותי אל האור שבקצה המנהרה. תן יד תומכת ולב אוהב, תגיד לי שאתה אותי אוהב, נשב על המרפסת בביתך-ותגיד לי שתאר איתי-שתלך עם הלב. אם רק היית יודע-מה אני מרגישה, החיבור שיש בינינו עולה על כל מכשול ובעיה. אני יודעת שאתה צריך לעזוב, אני יודעת שאין כל מוצא, אך איך אוכל להמשיך בלעדייך?! אתה אומר שאין ברירה. נכון שאמרנו שנכתוב מכתבים,נכון שברחוב צעקנו שאנחנו אוהבים, נכון שהרגשנו כמו שני מטומטמים-אך כמו שהיו לנו לא נחלוק עוד עם אף אחד כאלו רגעים. הלוואי ויכולתי לתאר, הלוואי ויכולת להשאר, מביעה משאלה בכל לילה, איך אני יכולים לוותר?!בטוח יש פיתרון, חייבת להיות ברירה, איך אתה יכול לעזוב את הארץ ולהשאירני כאן...שבורה?!