שום דבר לא יפריד ביננו/ חלק י' ואחרון -=סיפור שולט=-

באותו יום בערב לבשתי ג'ינס עד הברך עם סטרפלס ירקרק ונעלי בובה ירקרקות סדרתי
תלתלים שלי שמתי סרט בשיער, התאפרתי קצת שמתי עגילים צמידים וטבעות ויצאתי לאורטל..

מאורטל נסענו במונית והגענו למקום.. שוב נזכרתי באותם רגעים שראיתי את בן ושעיניי
נצצו ניסית להתעלם מזה אך לא הצלחתי..לא היה לי חשק לרקוד במסיבה אז רוב הזמן ישבתי
בצד לגמתי מכוס הקולה והסתכלתי על איך שבן רוקד..שבן הסתכל לעברי הסתכלתי על מש'ו
אחר עד שבן ניגש אלי ואמר: "את יודעת שאת מוכרת לי מאיפשהו"

אני חייכתי ואמרתי ש"אולי נפגשנו פעם.."

הוא חשב קצת ושאל: "רוצה לבוא איתי לסיבוב על שפת הים?!" הסכמתי ויצאנו..טיילנו על
שפת הים והגענו לאותו ספסל בו התנשקנו בפעם הראשונה התיישבנו..ופתאום בן צעק, "יש
אני זוכר מאיפה אני מכיר אותך." שאלתי אותו מאיפה והוא התחיל פתאום להיזכר הוא אמר
שהיינו חברים ופה התנשקנו בפעם הראשונה שחזרנו למסיבה מאושרים..שיצאנו לסרט..
שחגגנו ביחד תיומולדת שלי שהוא ישן אצלי..ואז הוא הגיע לרגע התאונה הוא סיפר שהוא
ראה ממולו אוטו כסוף ושניה לפני כן הוא סיפר לחברים שלו שסוף סוף הוא הולך לראות את
אהובתו..שמחתי סוף סוף שבן נזכר וסיפרתי לו שישבתי לידו במשך כל הימים שישן וכשהוא
התעורר הוא אמר לי שהוא לא זוכר אותי ואני בכיתי עליו.. שניסית לשכוח אותו אבל לא
הצלחתי והוא שמח יחד איתי חייך והתחיל לנשק אותי דחפתי אותו קצת אחורה ואמרתי לו
שלמרות שאני רוצה יש לו חברה..הוא אמר שהוא ייפרד ממנה היום ושהוא בכלל רק התנחם
אצלה והיא אצלו..חזרנו יד ביד למקום המסיבה ואז בן עזב את ידי עלה לבמה שם ליד
הדי-גי.. השיב את כולם לשתות שתייה על חשבונו והתחיל לספר לכולם על שחזרנו להיות
חברים שהוא נזכר באותם ימים וברגעי התאונה והוא גם נפרד מחברתו בנשיקה קטנה על הלחי
והם נשארו ידידים.. אני ובן חזרנו להיות חברים ועד היום אנחנו ביחד ואין דבר שיפריד
ביננו גם לא תאונה. סוףף.



לכל אלה ששואלים אז חלקו כן אמיתי וחלקו המצאה שלי..

תאמת הוא מבוסס על הסיפור: "המושלם שאני כל כך אוהבת"...



תודה שקראתם תסיפור שלי ומקווה שנהניתם..

חולה עליכם..!!!