מרוב הרגשות כבר בא לי לבכות, מרוב הדמעות כבר נמאס לי לשחות. / סילבסטר החתול.

מרוב הרגשות כבר בא לי לבכות,

מרוב הדמעות נמאס לי לשחות,

מרוב אהבתי, אני כבר לא יכול לתת אהבה,

אבל את בטח שמחה, את לא תהיי עצובה,

כי את בחיים וכנראה שגם לעולם לא תביני,

שבאהבה צריך להיות אמון אז רק תאמיני,

מאז שעזבת התרגלתי לחושך, אני לא רואה אור,

את הדמעות המחניקות כבר אף אחד לא יוכל לעצור,

בעצם, רק את תוכלי אם אל חיי תרצי לחזור,

ובכך את הלב שלי, את תפסיקי לשבור,

אבל את ממשיכה בדרכך וחושבת לך,

שכשתרצי אותי, בחזרה אני אותך אקח,

הייתי אומר שאת טועה אבל הרגש יותר מידי חזק,

יותר מסופת שלגים, יותר ממבול, יותר מברק,

הגן שלי כבר לא מואר ביום, הוא חשוך כמו בלילה,

לאן נעלם המלאך ששמר עליו כל הזמן מלמעלה?

אותך אני לא ארצה, אני מנסה להגיד בכל שיר,

אבל אני משקר לעצמי ומחכה שתחזרי להאיר:

להאיר את היום שלי, את השמיים, את העולם ואת גני,

ונהיה שוב ביחד, מאוהבים ולבד, רק את ואני......